מה ההיגיון?

כבר לפני שנים לא מעטות, כאשר הכרזתי מעל כל במה אפשרית (כולל טור זה) על מותו הצפוי של העיתון המודפס עקב השפעת רשת האינטרנט, היו רבים שהתווכחו עמי בלהט. כשהתמקדתי במעריב, קפצו יום אחד לעומתי המתנגדים בשמחה לאיד: איש העסקים המצליח נוחי דנקנר החליט להשקיע כסף רב ברכישת בעלות על העיתון. אם מצליחן מומחה שכמותו סבור שזוהי השקעה ראויה, לא מכובד שבעל טור עיתונאי יטען אחרת. על מעמדו הנוכחי של איל העסקים האמור אין צורך להכביר במילים. העיתון מעריב כשלעצמו, משמיע את חרחורי חייו האחרונים.

השבוע עשה זאת גם ג'ף בזוס, שרכש את ה-וושינגטון פוסט (Washington Post), מהחשובים שבעיתוני העולם. בזוס, מעשירי תבל שהונו נאמד ב-25 מיליארד דולרים, קנה את העיתון בסכום מכובד של רבע מיליארד דולרים. הוא השקיע בישות שבמחצית השנה האחרונה צברה 50 מיליון דולרים בהפסדים, איבדה 7% מקוראיה וכלל לא ברור מאין יבוא עזרה. אלא שהמשקיע המושיע איננו עוד סתם בעל ממון. מדובר במייסד אמזון (Amazon), אותה אני נוהג לכנות "בית המקדש של המסחר האלקטרוני". אין הרבה אנשים שהבינו כמותו, כי העולם משתנה. הוא עצמו הנו התגלמות החזון והבנה שצריך לעשות דברים אחרת מאשר בעשרות השנים הקודמות. האם גם נביא חדשנות זה טועה ולא רואה את התמונה נכונה? אני מעז להגיד שזהו בדיוק המצב. בראיונות שונים הוא הבהיר אמנם שנדרש שינוי במודל העסקי של העיתון. אם בכוונתו להותיר שריד של הפרינט, הוא פשוט שוגה בגסות. אם בכוונתו לעבור לעיתונות מקוונת, הרי יכול היה ליישם זאת בדרך הרבה יותר טובה ובעבור בסכום קטן לאין שיעור.

האין זו התיימרות להצביע על שגיאותיהם לכאורה של גאונים בתחומם? החודש פרסמתי כאן מאמר על הסנדלרים היחפים – אותם חדשנים בטכנולוגיית המידע שעושים הונם בזכות יתרונם היחסי על מתחריהם שסובלים מהתאבנות מול המצב המשתנה. אולם רובם המכריע לוקים בתורם באותו עיוורון מציאות ונעלמים גם הם מעל במת שחקני טכנולוגית המידע. אני מאמין שזוהי תמונת המצב גם במקרה הנדון. העיתונים המודפסים ישבקו כולם. בארצנו הקטנה זה יקרה עוד קודם. בעתיד נראה לעין ייעלמו ערמות הנייר הנושאות את הלוגו של הארץ ואחריהם אלה עם הסמל המסחרי של ידיעות אחרונות.

ממש במקביל, השקיע שחקן נוסף בצמרת ליגת העל של הענף בפרויקט אחר לגמרי. סרגיי ברין, אחד משני מייסדיה של גוגל (Google) ומבעליה העיקריים, השקיע 700 אלף יורו בפרויקט פיתוח בשר מלאכותי. מעשה זה זכה ליחסי ציבור ותהודה גדולים בהרבה מזה של הרכישה שתוארה כאן קודם לכן, אף על פי שמדובר כאן יחסית בפרוטות. גם הודעתו של ברין על כוונתו לממן את השלב הבא, בסכום של 10 מיליון יורו, עדיין מותירה הפרויקט בליגה ההשקעות הצנועות. אינני מתכוון להרחיב בנושא, מדובר בתחום שהוא מחוץ לטווח עיסוקו של הטור. רציתי רק להגיד, כי לעניות דעתי, בניגוד לאירוע המרכזי בו עוסק הפעם הטור, לפרויקט ההמבורגר המהונדס יש כנראה עתיד.