הכבוד האבוד של הקמפיין האינטרנטי

הפור נפל. מנהיגיה הנבחרים של מדינתנו החליטו שלשום (ג'), ללכת שוב לבחירות מוקדמות. במהרה תעלה הטמפרטורה והביצה תתחמם ואף תלהט. זוהי הזדמנות פז להחזרת הכבוד האבוד של פוטנציאל מסעי הבחירות המקוונים בארצנו. אתר האינטרנט העין השביעית, סיכם כך את ניצול טכנולוגית הרשת בבחירות הקודמות בשנת 2009: "מעט מדי, קצר מדי, חובבני מדי". אם וכאשר תנוצל ההזדמנות כהלכה, תהיה לכך השפעה גדולה על ההכרה בכלל ביכולות האינטרנט המעשיות במחוזותינו.

מקור האכזבה בבחירות הקודמות היו הציפיות בקרב המקצוענים התמימים, שהביטו שנה קודם לכן על הישגיהם של ברק אובמה ותומכיו במערכת הבחירות שהעלתה אותו בצורה כה מפתיעה לעמדה הגבוהה בעולם. כדי לקצר את הסיפור הארוך, ניתן להסתפק בדבריה של אריאנה האפינגטון – העיתונאית הבכירה ומייסדת עיתון הבלוגים המוביל בעולם, האפינגטון פוסט (Huffington Post) – שקבעה בנחרצות, כי "לולא האינטרנט אובמה לא היה נשיא, או אפילו מועמד".

מסע הבחירות הקודם של הנשיא האמריקני לא החמיץ שום זירה וכלי שהציעה הרשת. החל ברשת חברתית ייעודית וקבוצה בפייסבוק (Facebook) עם 2.5 מיליוני חברים, דרך שימוש נבון בבלוגים וקבוצות דיון – ועד העלאת מעל 100 אלף סרטונים ליו-טיוב (YouTube) ודמות וירטואלית במשחק סקונד-לייף. אולם, בראש ובראשונה הצטיין מסע הבחירות שלו ביכולות המדהימות של גיוס כספים, שבלעדיהם לא ניתן לממש שאיפות פוליטיות. הוא הצליח לגייס אז לא פחות מ-700 מיליון דולרים. רובו המכריע של הסכום הגיע והצטבר מתרומות קטנות של פשוטי העם.

עתה, בצירוף מקרים מעניין, מתנהל המרוץ לנשיאות ארה"ב ממש סמוך למועד הבחירות בישראל. כיום יש לאובמה 30 מיליון תומכים בפייסבוק וכ-20 מיליון עוקבים בטוויטר (Twitter). אולם, הפעם גם המועמד הרפובליקני הגיע מוכן. כבר במחצית חודש יולי ועוד טרם מינויו הרשמי של מיט רומני, הביא הוושינגטון פוסט (Washington Post) הערכה מפי מומחי אינטרנט, כי שני הצדדים דומים במידת הניצול של הרשת. הנשיא מוביל אמנם כמותית, אך הטוען לכתר משיג שיעורי צמיחה גדולים יותר ורמת מעורבות גבוהה בהרבה בקרב תומכיו. שניהם כבר עושים שימוש גם בכלים המעודכנים ביותר כולל אינסטגרם (Instagram), פינטרס (Pinterest) והווידיאו הקבוצתי של גוגל+ (Google).

עם זאת, יש להכיר בכך שבישראל המצב שונה – הפוליטיקאים מבינים פחות את יכולות ההסתייעות באינטרנט. הבוחר הישראלי מצידו מגלה מעורבות אפסית, יחס שמאפיין אותו בכלל פעילותו ברשת. פרופ' דן כספי ואלינור לב מאוניברסיטת בן-גוריון, מצאו בבחירות הקודמות פער משמעותי בין מאמצי המפלגות בזירת האינטרנט לבין המעורבות האקטיבית בפועל של הבוחרים. האינטרנט טרם הפך כאן לכלי פוליטי טריוויאלי והמוני – בדיוק כשם שהסחר האלקטרוני בארצנו מפגר לעומת מרבית הארצות המפותחות. אם כך, השאלה הגדולה היא האם הפעם ישכילו הפוליטיקאים שלנו למצות עד תום את הפוטנציאל הטמון בכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותם?

אני מציע לבחון את ההזדמנויות המבטיחות בשני מישורים נפרדים. האחד הוא זה הקשור לאידיאולוגיה ועמדות פוליטיות. כאן נראה שהסיכויים מראש אינם גבוהים במיוחד. חלק לא מבוטל מהמפלגות בארץ מחזיקות בקהל מצביעים שבוי כמעט לחלוטין. יש להן ציבור מצביעים מובטח, כמעט ללא קשר למה שהן יגידו במהלך מערכת הבחירות, אם בכלל. באשר להם, שימוש באינטרנט, מתוחכם ומוצלח ככל שיהיה, לא ישנה רבות. גם אם מישהו מאמין שהדור הצעיר שנכנס למשחק אינו שבוי כמו דור הוריו, הרי שאני לא רואה סיכוי שהשימוש באינטרנט ישנה משמעותית את דעותיהם של רוב המצביעים.

ההשפעה הגדולה של טכנולוגית המידע יכולה לבוא לידי ביטוי במישור השני – הקניית יתרונות בתחום ההתארגנות וההיערכות. הרשת יכולה להביא לשינוי דרמטי באיסוף כספים, גיוס מתנדבים, ארגון המוני של חוגי בית, הנעת מצביעים בפועל אל הקלפיות ובהצתת זיק מעורבות. כל אלה בהחלט יכולים לתרום משמעותית למי שיעשה העבודה כהלכה. זאת, במיוחד לאור אחוז המצביעים בפועל, שהלך וירד בצורה ברורה מאז הקמת המדינה. הציבור שנמנע מהצבעה עשוי להשפיע מאד על התוצאות, אם מישהו ייטע בו מוטיבציה ויביאו בכל זאת לקלפיות. נבחרי העם נחשפו בינתיים קצת יותר לטכנולוגיה, ונוספו שחקנים חדשים כגון שלי יחימוביץ ויאיר לפיד, שאוהבים לשחק בה.

בקרב אותו ציבור אדיש יחסית, הממוקם בעיקר במרכז המתלבט של הקשת הפוליטית, אפשר להגיע להישגים באמצעות ניצול נכון, מתקדם ויצירתי של הרשת הפתוחה. לא הייתי ממליץ לבזבז האנרגיות והמשאבים בזירות של התנצחות פוליטית. תהיה שם פעילות רבה של טוקבקיסטים אובססיביים למיניהם, שרק יעמיקו את ההתחפרות בעמדותיהם. ראוי למנהלי הקמפיינים להתמקד ביישומים של התארגנות והיערכות כפי שתוארו כאן. ניתן לאתר כיסי אהדה, להגביר בקרבם את אחוזי ההצבעה ולהפוך אותם למנוף תמיכה מתגלגל. הפוטנציאל הגלום באינטרנט כבר איננו טעון הוכחה – צריך רק לנצלו בצורה חכמה. הזמן הדחוק ואי ההתארגנות מראש, כמקובל בישראל, ינטרלו בוודאי חלק ממנו.