אינטרנט אלחוטי חברתי – על שום מה?

השבוע התגאתה בזק ש-10,000 מלקוחותיה הצטרפו למיזם רשת ה-Wi-Fi חברתית שלה. ההנחה היא שמה שמניע את בזק הוא התועלת שתצמח ללקוחותיה ולמדינה. אולם, מדובר בכל זאת בחברה פרטית ששואפת לרווחים ומוכרת בנטייתה לחלוקת דיווידנדים. בזק אף העריכה, כי הפעילות החדשה תתבע ממנה השקעה של עשרות מיליוני שקלים. על רקע זה מעניין יהיה לנסות ולהבין מה עוד דחף את החברה לפעילות מעניינת זו.

תחילה, כמה עובדות יסוד: לבזק יש כ-850 אלף לקוחות עם נתבים אלחוטיים. הרעיון החדש מושתת על שיתוף משאבים חלקי בין הלקוחות המעוניינים, לתועלתם הם. כל לקוח מקצה חלק נתון מרוחב הפס שלו, שהופך ל-Hot Spot שמשמש את יתר הלקוחות. כל לקוח שמצטרף להסדר יכול להתחבר ללא תשלום נוסף לאינטרנט ממחשב, טאבלט או סמארטפון, בהנחה שבקרבת מקום הימצאו ברגע נתון תהיה נקודת חיבור זמינה שכזאת. ככל שירבו המצטרפים יתרחב הכיסוי הגיאוגראפי ותגדל האטרקטיביות של השירות.

גם אם היא לא הגדירה זאת מפורשות, בזק מצפה שכמה מאות אלפים יצטרפו לשירות. לחיזוק המערך החדש היא משלבת Hot Spots שיוקמו במתחמי חברות, בעיקר כאלה שיש להן סניפים. על פי בזק, בזמן הקצר שחלף מאז ההכרזה כבר נחתמו הסכמים שכאלה עם המשביר לצרכן, פיצה האט, באג (BUG), רנואר (Renuar) וחברות נוספות. מדובר בתופעה מוכרת. בארצות הברית ובמערב אירופה משתפות חברות סלולר פעולה בנושא כבר שנים רבות עם חברות שלהן סניפים בפריסה רחבה, דוגמת סטארבאקס (Starbucks).

בין הראשונים שניסו להתמודד עם שאלת המניע היו אנליסטים מאקסלנס ברוקרייג'. כדאי לשים לב לכמה דברים שעולים מהפרסום שלהם בנדון. במישור המיידי והפשטני, המיזם החדש יקנה לבזק ערך מוסף במרוץ מול מתחריה העתידיים בתחום האינטרנט הקמעונאי, כגון פרטנר או סלקום. סיבה מורכבת יותר, על פי הניתוח, עשויה להיות הוצאת הרוח ממפרשי פרויקט התשתיות הארצי של סיבים אופטיים שהממשלה הטילה על חברת החשמל. יש מי שעשוי לחשוב שהצלחה בארגון רשת חברתית רחבת מימדים כזאת במהירות ויעילות תסייע לנטרל את המיזם המתחרה, שעלול להעיב משמעותית על פעילותה העתידית של בזק.

סיבה אחרת יכולה להיות נעוצה בדיכוי הרעיון של הקמת רשת סלולר מהדור הבא – 4G. רשת שכזו דורשת תשתית אופטית. נימוק מרכזי להקמת רשת מהדור החדש הוא הגידול הדרמאטי המתמשך בנפח התעבורה בטלפונים החכמים הניידים, שמקורו בעיקר בגלישה באינטרנט. כאן נכנסות לתמונה רשתות ה-Wi-Fi, שרוב הסמארטפונים, הטאבלטים והמחשבים הניידים מצוידים ביכולת התחברות אליהן. אשר על כן, יותר ויותר מהתקשורת הסלולרית מנותבת לרשתות Wi-Fi, מה שמווסת את הלחץ ומאפשר להמשיך ולתת שירות סביר ברשתות הסלולר.

ענקית הסלולר היפנית KDDI, למשל, החלה לפני כשנה לפזר כ-100 אלף Hot Spots שיאפשרו ללקוחותיה לגלוש בחינם כמעט מכל מקום אפשרי ברחבי המדינה. פעולות שכאלה מבהירות את ההבדל בין מה שקורה בעולם לבין מה שמתרחש בארץ. בעוד שבמדינות רבות מעבר לים ממומנות פעילויות ה-Wi-Fi הגדולות באמצעות חברות הסלולר, במקרה הנדון כאן מדובר בחברת תשתית. בישראל מתקיימת אנומליה של חלוקה בין ספקית התשתית לבין החברה שמספקת את החיבור לאינטרנט. החברות מרוויחות, הקורבן הוא הלקוח. באף מדינה אחרת הפיצול הלא מבריק הזה אפשרי. עם זאת, הממשלה כבר הבהירה שהוא ייעלם בעתיד, מה שבוודאי לא יועיל לבזק.

יש לי רפלקס מותנה לתמוך בכל שיתופיות באינטרנט ובהקניית חיבוריות לרשת ממרב הנקודות האפשריות. אני מוכן אפילו להתעלם מהעובדה שאת עלות משאבי רוחב הפס מממנים הלקוחות, שתורמים את חלקם היחסי לרשת המשותפת. עם זאת, התחושה שלי היא שהיוזמה החדשה קשורה יותר מכל לניסיונה של בזק להתמודד עם העתיד, בו צפויות להתאחד במדינה פונקציות התשתית והחיבור לאינטרנט. אני רק מקווה שהרעיון החדש, שהולך וקורם עור וגידים, לא יהווה מכשול מכוון שיעכב את התהליכים המיוחלים של רציונליזציה בשירותי התקשורת בארץ, שהחלו סוף סוף להתממש.