ככה לא בונים מעצמה

בשבוע שעבר כתבתי על התשתיות הלא הולמות של ענף טכנולוגיית המידע בארץ. הזכרתי בתוך כך את הנסיגה שיש כבר שנים ברמת ההכנה של הגורם האנושי, קרי: מערכת החינוך. לא חלפו אלא ימים ספורים ונתגלגלה לידינו ההזדמנות להיווכח בצורה מפורטת עד כמה תמונת המצב קשה באמצעות דו"ח רלוונטי שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבקשתו של ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו), שראה לא מכבר אור. עיון בו מבטיח שאם נותר לכם עוד איזשהו חיוך של שביעות רצון לגבי המצב – הוא יימחק.

המסמך עוסק בהוראת המדעים והטכנולוגיה, ובכלל זה בנושאי המחשב, במערכת החינוך העל-יסודית. די בכמה עובדות בסיסיות מתוכו כדי להבין שהתמונה חמורה ביותר. הנתונים מתייחסים אמנם לעשור שתחילתו ב-1999, ואין נתונים לגבי שלוש השנים האחרונות, אולם ייתכן שלו אלה היו זמינים, הייתה נגרמת מבוכה רבה יותר.

ובכן, מספר המורים בנושאי המחשב במערכת החינוך עומד, לפי הדו"ח, על 1,418 בלבד. מספר זה מייצג ירידה משמעותית לעומת מספרם בעשור שלפני לכן. בחינוך הממלכתי מדובר בירידה של יותר מ-42% במספרם ובחינוך הממלכתי דתי – בירידה של יותר מ-15%.
לא זו בלבד שיש פחות מורים, אלא שבמקביל מתגלה עלייה משמעותית בגילם של אלה שכבר נשארו במערכת. מורה צעיר מוגדר ככזה שגילו עד 40 שנים. מתברר שבתקופה הנסקרת מספר המורים הוותיקים עלה ביותר מ-190% בעוד זה של המורים הצעירים הצטמק במקביל בקרוב ל-54%. מסתבר שמורים צעירים כלל לא נכנסים לענף ולמבוגרים, שמספרם הולך ומתדלדל ממילא, אין דור מחליף. צריך לסתום את הפער הזה וזו מטלה לא פשוטה. ידוע שמספר המורים החדשים בתחומים אלה נמדד מדי שנה בעשרות ספורות בלבד, וחלק לא מבוטל מהם כלל לא ממשיך בהוראה בכיוון זה.

כתוצאה מכל אלה, אין זה מפתיע שמספר השעות שניתנות בסך הכול בתחום המחשב לדור העתיד שלנו ירד פלאים. בחינוך הממלכתי מדובר על פיחות של 43% ובזה הממלכתי-דתי ההתדרדרות הינה של 20%. כמו כן, בחינוך הממלכתי אובחנה ירידה במספר השעות השבועיות להוראה בנושא מרמה נמוכה ממילא של כ-3.25 שעות לכשעתיים בלבד. חשיפת סך התלמידים לנושאים האמורים ירדה בחינוך הממלכתי בכ-5%, בממלכתי דתי ב-10% ובמערכת החינוך הערבית ב-4%. זאת, חרף העובדה שבחינוך הערבי בארץ חלה דווקא עלייה במספר המורים למקצועות המדעים והטכנולוגיה, בהם מדעי המחשב. יותר ויותר תלמידים מסיימים את מערכת החינוך בלי שכלל נחשפו לתחום החיוני כל כך. בסקטור הממלכתי, אוכלוסיה זו מגיעה ליותר מ-13%.

בהסתכלות כוללת, הבעיה שנחשפה כאן אף הרבה יותר קשה. האוכלוסייה הישראלית הרי גדלה, ואפילו בשיעור גבוה יחסית למקובל בעולם. מורים שמספרם פוחת צריכים לשרת אוכלוסיית תלמידים מתרחבת. מעבר לכך, יש לזכור שהסקטור החרדי מדיר עצמו מלימודים בתחומי החול הללו, ולכן התלמידים והמורים בו כלל לא נכללים בדו"ח. זהו פלח האוכלוסייה המתעצם ביותר מספרית, מה שהופך את הנתונים הסופיים להרבה יותר חמורים. בחסות משרד החינוך, יותר ויותר מהבגירים לעתיד במדינה לא ילמדו ולו מילה אחת על טכנולוגיית המידע, שיש לה תפקיד כה מרכזי במדינה המודרנית. היתר מסתפקים במטען חסר.

ראשי מערכת החינוך מרעיפים עלינו סיסמאות למכביר בקשר לעשייה בנושאים הללו. בהעדר נתונים שלמים ומעודכנים, שאספקתם היא חלק ממחויבות השלטון לאזרחיו, הם יכולים להמשיך בנאומים חוצבי להבות בעוד שאני זכאי להישאר סקפטי. בקשר למספר המחשבים בכיתה, חרף כל הבטחות השלטון והתוכניות המיוחצ"נות, הוכח שוב ושוב, כי המציאות רחוקה מההתיימרות כרחוק מזרח ממערב. באשר למורים בתחום, מספרם, גילם והשעות שעומדות לרשותם – אני נוטה לסבור שלא זו בלבד שאנחנו דורכים במקום, אלא שאנחנו ממשיכים לסגת לאחור, כפי שמעידים הנתונים החלקיים שבדו"ח. אם הדברים לא יתוקנו במהרה, תהייה זו בכייה לדורות בקנה מידה לאומי. ככה לא בונים מעצמת היי-טק.