טעון שיפור

בילדותי היו מתרימים אותנו בכיתה בימי שישי. כל ילד אמנם תרם כמה פרוטות, אבל לימדו אותנו כי הן מצטרפות לסכומים נכבדים שגואלים דונם ועוד דונם במולדת. כמו כל דבר בימינו, גם התרומות הפכו למקוונות. בעולם הרחב רשת האינטרנט הכניסה מהפך דרמטי באיסוף הכספים הוולונטרי, בעיקר זה שנועד למטרות פוליטיות. גם אצלנו התחילו לממש יכולת זו. היישום המשמעותי הראשון נרשם אצל תנועת המחאה, שנולדה במחוזותינו בעת האחרונה. אולם, מבט בוחן מוכיח כי גם בתחום זה יש לנו הרבה מה ללמוד. אנחנו מפגרים אחרי המתרחש בארצות המתקדמות ובוודאי אחרי הפוטנציאל.

לשימוש ברשת האינטרנט לצורך איסוף תרומות, יש יתרונות אדירים. הנגישות קלה ופשוטה, מכל בית בכל מקום בעולם. ההוצאות על ליקוט התרומות בשיטה הקונבנציונלית, בולעות חלק ניכר מהתזרים. הרשת הגלובאלית מאפשרת לעשות זאת בהשקעה זניחה. הכסף מגיע ונרשם בזמן אמיתי והאפשרות להיעלמות חלקים ממנו, הוסרה. הבקרה והניתוח מתממשים ברמה גבוהה. תחום זה מהווה המחשה קלאסית ל"חוק הזנב הארוך" של האינטרנט. לא עוד תורמים מעטים שהעבירו סכומים גדולים. כעת מדובר בתרומות קטנטנות אבל מכמויות בלתי נדלות של נדבנים. בסופו של דבר מתקבלים סכומים גבוהים לאין שיעור.

השבוע סיכמו אצלנו בהתלהבות את מה שחוללו צעירי ישראל במסגרת תנועת המחאה. בין היתר נאספו כאן תרומות למימון הוצאות כגון שילוט, מזון, ציוד וכדומה שנדרשו להפגנות וליתר הפעילויות. הכספים גויסו בעיקרם באמצעות האינטרנט. רוב התרומות נאספו באמצעות האתר give2gether.com שמאפשר איסוף כספים לעמותות. נפתח שם איסוף לפעילות "צדק חברתי" שהניב עד כה פחות ממאה אלף שקלים. אלה נתרמו על ידי יותר מ-500 אנשים שונים. בחינת השמות והסכומים מראה כי בראש הרשימה ניצב מי שתרם 1,750 שקלים ובתחתיתה מי שהקצה לעניין 8 שקלים בלבד.

תנועת המחאה החברתית איננה ארגון יחיד. מדובר בעצם בקואליציה לא פורמאלית של גופים, תנועות ויחידים. גם פעילות האינטרנט המלווה מעט מפוצלת. עיקר יתרת הסכום שנאסף, באה מאתר המחאה המוכר בשמו j14.org.il . במתחם זה יש קישור לאתר התרומות הנ"ל, אולם אפשר לתרום בו גם ישירות באמצעות כרטיס אשראי. בסך הכל נאספו יחדיו, עד כה כנראה כ-150 אלף שקלים. אלה הועברו ל-"מעגל תנועות הנוער הציוניות", שמשמש כרכזת כספים למימון פעילויות המחאה. לכאורה סכום מכובד, שנאסף באמצעים מינימאליים ובזמן קצר. מבט מפוקח מלמד שעשינו בקושי את הצעד המהוסס הראשון.

אין היום מחלוקת על העובדה שבחירתו של הנשיא ברק אובמה נתאפשרה גם בזכות השימוש המתוחכם, חסר התקדים, בנפלאות הרשת. מבלעדי העשייה האינטרנטית קרוב לוודאי שלא היה נבחר. אובמה פתח רשת חברתית ייעודית, הקים פורומים רבים, פתח קבוצה בפייסבוק עם כ-2.5 מיליון חברים, יצר אווטאר בסקונד לייף, עודד גלי טוקבקים, עשה שימוש מתוחכם בבלוגים, אוהדיו העלו ליו-טיוב מעל מאה אלף סרטים רלוונטיים שונים. אבל יותר מכל הוא קידם התרומות המקוונות. כ-700 מיליון דולרים נאספו כך על ידו, חמישית מהם בחודש אחד. מקורות אלה אפשרו בחירתו במפלגתו ואח"כ ברמה הלאומית.

פוטנציאל התומכים של הנשיא האמריקני בוודאי איננו מגיע ל-100 מיליון ואם כך כל אחד מהם תרם בממוצע יותר מ-7 דולרים. יש להניח כי בכל מפגני המחאה האחרונים בישראל השתתפו כחצי מיליון אנשים שונים לפחות. אפשר גם להניח כי מספר התומכים שלא הגיעו להפגנות עצמן מעלה את מספר האוהדים הפוטנציאלים לפחות לכפול מכך. על בסיס התרומות הנזכרות, מסתבר כי מכל תומך בכוח הצליחו בממוצע לאסוף כ-4 סנט בלבד. גם אם הנתונים בהחלט לא מדויקים התמונה מדברת בעד עצמה. לעניות דעתי מפת ההבדלים קיצונית אף יותר. הפער נעוץ קודם כל ברמת ההיערכות ובפריסת רשת ההתרמה.

פעילות האינטרנט של תנועת המחאה כוונה בעיקר לצעירים, בעצם לחלק הפעיל שבניהם. לא נעשה מאמץ משמעותי להגיע לציבור הרחב. מי שבחן את הרכב המשתתפים בהפגנות ההמוניות בארץ בוודאי שם לב שאחוז גדל והולך מהמשתתפים השתייכו לגילאים המבוגרים. הם גם אלה שיש להם משאבים לתרומה. האתגר הוא להקים ערוצי התרמה נגישים  וידידותיים ובעיקר לחשוף את כלל הציבור אליהם. לקח זה ראוי שילמד על ידי כל תנועה עתידית, כמו גם על ידי כל מפלגה פוליטית ומועמד מטעמה. בהכנה נכונה אפשר לגרוף הון, מעל ומעבר לכל המוכר בשיטות המסורתיות. מעבר לסכומים הנתרמים, לפעולה המונית שכזו אפקט מוסף חשוב ביותר. מי שתורם, הופך למעורב הרבה יותר. עם הרבה מעורבים אפשר גם לנצח.