כיצד לאלף את החיה ששמה פיתוח במובייל

אפליקציות מובייל הן חיות מזן חדש שנכנסו לזירת הפעילות של הארגונים. המנמ"רים, שעד היום הורגלו לנהל את המיחשוב הארגוני מנקודת המבט של שליטה מלאה על כל הרכיבים, עומדים היום בפני מציאות חדשה, שמקשה עליהם את ההתמודדות עם החיה החדשה הזו ששמה מובייל.

העניין הוא שבמקביל, אי שם מחוץ לכותלי הארגון, מתחוללת מהפכה שבאה לידי ביטוי בגידול עצום במספר הטלפונים החכמים שנמכרים כל שנה. בין הלקוחות נמנים, כמובן, גם עובדי הארגונים השונים. אותם עובדים, שחלקם גם מנהלים, רוצים לעשות את כל העבודה שהם רגילים לעשות בארגון – על גבי הנייד. הטכנולוגיה לא ממש מעניינת אותם והם מצפים שהיא לא תפריע. המציאות, כמובן, קצת שונה.

עם הדילמות האלו צריך להתמודד המנמ"ר. הציפייה ממנו היא לפתח מחזור חיים שלם לניהול התהליכים הקשורים לפיתוח האפליקציות שישרתו את העובדים, ושאלת מיליון הדולר היא איך ניגשים לזה? המנמ"רים מוצאים את עצמם כיום במירוץ מטורף – בלתי אפשרי כמעט, מול החידושים שמרעיפות על השוק יצרניות הטלפונים החכמים ומחשבי הטאבלט.

ברוכים הבאים לעידן ה-BYOD (ר"ת Bring Your Own Device ), בו כל עובד מביא את הטלפון שלו מהבית, ולכן ה-IT צריך לתת תמיכה לפלטפורמות שונות, שמקורות האבטחה שלהם חיצוניים. כך, המשפט הידוע, "אם אינך יכול להילחם בהם, הצטרף אליהם", מעסיק את מוחם הקודח של רוב המנמ"רים, שעכשיו שוברים את הראש איך אוכלים את התבשיל הזה.

סקר עדכני שערך השבועון InformationWeek בקרב 441 עסקים מצא, ששאלת האבטחה היא השאלה שמטרידה יותר מכל את המנמ"רים בהיבט המובייל. 53% מכלל המשיבים מוטרדים מהעובדה שיש יותר מדי מערכות הפעלה – iOS של אפל (Apple), אנדרואיד (Android) של גוגל (Google), חלונות מובייל (Windows Mobile) של מיקרוסופט (Microsoft) ועוד. דברים נוספים שמטרידים אותם: עלויות התחזוקה והחוסר במערך שליטה ובקרה יציב, כפי שהיה מקובל פעם.

אז מה עושים בכל זאת? האנליסט מייקל פינרן מנדב במאמר שפרסם ב-InformationWeek כמה עצות לתחילת הדרך. הצעד הראשון בפיתוח אפליקציות מובייל הוא להבין את אופייה של המשימה עבורה רוצים לפתח אפליקציות. בשלב זה, המנמ"ר חייב להיות מעורה בכל הפרטים הנוגעים לתהליכים העסקיים של הארגון, כדי למנוע מעצמו פיתוח אפליקציות מסובכות ומורכבות מדי שלא לצורך. דבר נוסף שהמנמ"ר צריך לקחת בחשבון, זו העובדה הידועה שלניידים יש תכונה ללכת לאיבוד או להיגנב – עובדה שצריכה להשפיע על החלטת המנמ"ר בנוגע לאיזה אפליקציות קריטיות הוא יכול לשים על הנייד של העובד ואיזה לא.

שיקולי הפיתוח צריכים גם לכלול עוד כמה עובדות. בין היתר, שרשתות סלולריות הן איטיות יחסית, ושעלות שירות הדטה בטלפונים ניידים היא יקרה – במיוחד אם העובד צריך לנסוע לחו"ל במסגרת תפקידו. עובדה נוספת שיש להודות בה: המעבדים במכשירים החכמים חלשים משמעותית בהשוואה למחשבים ניידים סטנדרטיים, ואל לנו לשכוח לרגע את עניין הסוללות וזמן ההפעלה שהן מאפשרות.

פינרן מציע למנמ"ר ללמוד היטב את סביבות הפיתוח ולא לקפוץ מהר מדי לשום דבר. נכון שיש סברה האומרת שאת חלק מהרכיבים השונים באפליקציה, כדוגמת חלקים הקשורים לחוויית המשתמש, אפשר לפתח בסביבות אחרות, אבל החיסכון הזה עלול להתגלות כיקר בסופו של דבר. יש בשוק לא מעט אפליקציות מובנות והמסר העיקרי הוא: אל תמציאו את הגלגל איפה שלא צריך.

אחרי שסיימתם לפתח, יש שתי דרכי הפצה: האחת היא באמצעות הרשת, והשנייה היא על ידי הטמעה, בעזרת סינכרון מול מחשב. עם כל הסיכונים שבהפצת באמצעות הרשת, קובע פינרן, היא עדיפה – כי היא זולה יותר ומהירה יותר.

ומה עם בעיות האבטחה? אחת הדרכים בהן ניתן להתמודד עם סוגיה זו, היא לחסום אפליקציות קריטיות בתוך הרכיב הנייד, כך שניתן יהיה להשתמש בהן רק לאחר הרשאות ופעולות הזדהות אחרות. חברת RIM ומכשיר הבלקברי (Blackberry) שלה מהווים דוגמה לכך. האפליקציות שיש במכשיר עוברות דרך ממשק בלוטות' (Bluetooth), שמהווה למעשה גשר בין האפליקציה המקורית בארגון לבין מה שיש למשתמש. ישנם גם ארגונים שמחזיקים שרתי בלקברי ייעודיים כדי להגן על האפליקציות שלהם.

דרך נוספת היא אפליקציות מבוססות רשת, עליהן קל יותר להגן ולשמור – שלא יגיעו לידיים הלא נכונות. זאת, כמובן, תוך יישום כללי שליטה ובקרה יעילים. אפשר גם לחשוב על שיטות קידוד והצפנה שיאפשרו למזער נזקים – אם וכאשר המכשיר החכם ייפול לידיים הלא נכונות.

עצות נוספות מתייחסות לתחומי תמיכת המשתמש – שהם בעייתיים לכשעצמם, חישוב עלויות התחזוקה, ולא פחות חשוב – מדיניות ברורה בתחום היישום והפעלת טלפונים ניידים המשולבים בארגון.

השורה התחתונה: העצה הבסיסית למנמ"ר היא לא להתעמק רק באפליקציה, אלא בסביבה המנוהלת הכללית, שהאפליקציה היא חלק בלתי נפרד ממנה. באשר לאבטחה, אסור למנמ"ר לחצות קווים אדומים – גם אם הוא צריך להתעמת עם אינסוף גורמים בארגון. ביום פקודה, במקרה של תקלה או פריצה למערכות, ראשו של המנמ"ר יהיה הראשון שיונח על השולחן.

את כל יתר הדברים ילמדו המנמ"רים תוך כדי תנועה.