המטה לעידוד חברות לפיתוח תוכנות אבטחה?

השבועיים החולפים היו מהסוערים שידענו בשנים האחרונות. הם החלו בהסתערות של אזרחים סוריים על גדר הגבול בגולן והסתיימו בחזרתו של ראש הממשלה מנסיעתו ההיסטורית לוושינגטון. חרף מסת האירועים, פינה לעצמו בנימין נתניהו זמן למסיבת עיתונאים, שזומנה בהתראה קצרה, בנושא הלוחמה במתקפות אינטרנטיות. הוא סיפר בה, בהרחבה יחסית, על הקמת מטה לאומי שיופקד על ההתמודדות עם איומים מתפתחים אלה.

יממה אחת בלבד קודם לכן הודיעו משמרות המהפכה באיראן על הקמת זרוע צבאית שתעסוק באותו נושא. הנה כי כן, הרפובליקה האסלאמית והמדינה היהודית חושבות בעניין זה באותו כיוון, פועלות באותה דרך ובלוח זמנים מפתיע בחפיפתו. שתי המדינות נתונות במתח ביטחוני קיצוני בניהן, שכולל פיתוח יכולת גרעינית מחד ודיבורים על התקפת סיכול מאידך. פוטנציאל העימות כולל בוודאי מרכיבים של מלחמת סייבר, שאת סיכוניה שואף כל צד לנטרל.

מנהיגת העולם, ארצות הברית, הקדימה את כולם כאשר הקימה בשנה שעברה זרוע מיוחדת להתמודדות עם הנושא. USCybercom, שמפקד עליה גנרל, פועלת בשלושה מעגלים: הביטחוני, שכולל את מערכות המידע בגופים השונים המופקדים על הגזרות הגלויות והחשאיות של המאבק הקיומי; האזרחי, שכולל את המערכות הממשלתיות, התשתיתיות והפרטיות החיוניות; והמעגל הבין לאומי, שמטפל בשיתוף הפעולה עם בנות הברית של האמריקנים.

הכרזת ראש הממשלה באה בעקבות עבודה של צוותים ייעודיים, בראשותו של יושב ראש המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, אלוף (מיל.) פרופ' יצחק בן ישראל. יש לברך על הקמת המטה, שמצביעה על החשיבות הגוברת של הנושא בעיני מנהיגי האומה. מדינתנו שונאים רבים לה, שמצטיינים בקיצוניותם. באחד האתרים דווח, כי בנק ישראלי מותקף מאות פעמים ביום ומשרד ממשלתי – כאלף. בעת המשט הטורקי ספגן שרתי הממשלה כשישה מליון פניות עוינות בכל דקה.

למה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה?

למרות תשומת הלב שניסתה מסיבת העיתונאים למשוך, דברי ראש הממשלה נותרו כלליים ומעורפלים. אותי הם הותירו עם כמה סימני שאלה, בשל העובדה שהמטה החדש יהיה כפוף למזכיר הצבאי בלשכת ראש הממשלה. האין זה דרג נמוך מדי? ברור שהמזכיר הצבאי לא יטפל בנושא במרבית זמנו ולא ינהלו ישירות, ושמי שיופקד עליו יהיה בעל דרגה נמוכה עוד יותר. האם אין משמעות הדבר שהנושא החיוני לא יזכה לטיפול הולם?

הבעיה מקבלת משנה תוקף אם לוקחים בחשבון שהגוף החדש יצטרך להתמודד עם האגו והנטייה המובהקת של ארגונים ביטחוניים ישראליים להסתגר בתוך עצמם. המוסד, השב"כ (שכבר פועלת במסגרתו הרשות הממלכתית לאבטחת מידע), יחידת מלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) וגופים נוספים יהוו אגוזים קשים לפיצוח בדרך להשגת שיתוף פעולה, שבלעדיו עלולה התוכנית לאבד ממשמעותה.

נתניהו טרח לציין שמדובר בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, כאילו כדי להוכיח את רצינות הכוונות. יחד עם זאת, הוא הרחיב הסבריו בקשר ליתרונות הכלכליים הלאומיים שהמדינה תפיק מהתוכנית. בשונה מהגישה האמריקנית הזו, ראש הממשלה שלנו מדגיש בתוכנית את הכוונה להפוך את ישראל ליצרנית מרכזית של אמצעים מתוחכמים למלחמה בטרור הקיברנטי. הרעיון כשלעצמו טוב, אבל האם זו המסגרת הנאותה?

הוגיו של המטה, שטרם קרם עוד וגידים, רואים אותו כמשלב בין מעגלי הביטחון, האקדמיה וחברות ההיי-טק. אין בכך שום פסול, אך צריך לזכור שהגנה היא סעיף הוצאה לאומי ולא עסק פרטי. טשטוש גבולות בנקודה זו עלול להוליד מצבים של ניגוד עניינים, שיחבלו במטרה העיקרית של הרעיון המרכזי. בוודאי שאין לזלזל בפוטנציאל הכלכלי של התוכנות והאמצעים המתוחכמים, אולם זו איננה צריכה להיות אבן יסוד בתפקידי המטה.