ברזיל

לפני יותר מ-20 שנה, ביים טרי גיליאם – מיוצאי מונטי פייתון הבריטית, סרט בשם "ברזיל". יותר משזכה להצלחה קופתית, הסרט התפרסם בשל מערכת המלחמות הנרחבת וחסרת התקדים שערך גיליאם נגד האולפנים שהפיקו את הסרט. האווירה בסרט היא של עולם פוסט-אפוקליפטי, אורבני, ומבוסס כולו על נהלים, מסמכים וניירת. מתקפות טרוריסטים מתרחשות ללא הרף, וחיי התושבים קשים. במדינה הדמיונית, כל אזרח שנחשד בחריגה קלה מהכללים, מואשם מיד בפעילות מחתרתית פוטנציאלית, ונלקח לחקירה, כדי לוודא שהוא לא מתכנן לפוצץ משהו. שלא במתכוון, הגיבור, שעובד כפקיד זוטר ב-"משרד המידע", מסתבך בטעות – במסגרת הניסיון שלו למימוש פנטזיה רומנטית – בפעילות טרור.

הסרט, שיצא לאקרנים ב-1985, הושווה, בין השאר, גם לספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול, "1984". גיליאם הודה שהספר שימש לו השראה, ואף אחד השמות של הסרט בהתחלה היה "1984 וחצי". הוא הופץ בכל העולם, למעט ארה"ב: אולפני פוקס טענו שהסרט ארוך מדי ושסופו האפל אינו מתאים לקהל האמריקני. לאחר מאבק מתוקשר כנגד ניסיונות הוליווד לסיים את הסרט בנימה אופטימית, של "הטוב מנצח" – הוא הוקרן בגרסתו הארוכה ועם הסיום הפסימי.

נזכרתי בסרט ובהררי הטפסים שמונחים על שולחנות הפקידים, כשקראתי השבוע על עוד רעיון בסגנון "האח הגדול": "בעתיד, במסגרת צעדי המנע, עשויה האבטחה בבריטניה להתבסס על כריית מידע ממאגרים פרטיים", כך אמר לסוכנות הידיעות רויטרס סר דייוויד אומנד, מומחה אבטחה. הוא ערך מחקר על שיטות מודיעין עתידיות, ורואה בפעילות זו פגיעה קשה בזכויות האדם.

"חשיפת סודות של אנשים פרטיים היא הפרה של כל כללי המוסר", כתב אומנד בדו"ח שפרסם המכון לחקר המדיניות הציבורית בבריטניה, "שיטות מודרניות לכריית נתונים וניתוחם עשויות לפגוע בפרטיות של אנשים תמימים, ולא רק של חשודים – במסגרת ניסיונות למצוא רמזים לפעילות עוינת".

דובר משרד הפנים הבריטי: "אין לנו כל אפשרות לדעת אם אוסמה בן לאדן מפטפט עם אבו חמזה בפייסבוק"

כבר כיום, במסגרת חקירות פליליות, בודקות רשויות החוק מידע ששמור במאגרים פרטיים, אך בעתיד, לפי אומנד, עשויה להתבצע הבדיקה אך ורק כדי למצוא רמזים שיובילו לחקירה נרחבת יותר. בתחילת העשור שימש אומנד בתפקידי מפתח מודיעיניים בממלכה: הוא היה מנהל היחידה ללוחמה בטרור של ממשלת בריטניה, וכן מתאם של הקבינט בבריטניה לנושאי מודיעין ואבטחה. להערכתו, תבקשנה רשויות המודיעין לקבל אישור לכריית מידע ממאגרים פרטיים, במסגרת רפורמות שייערכו בשנים הקרובות.

כבר היום נחשבת בריטניה לאחת המדינות המובילות בעולם בשימוש בטכנולוגיות מתקדמות למעקב אחר תושבי המדינה. ברחובות בריטניה מותקנות כיום 4.2 מיליון מצלמות שפועלות במעגל סגור, אולם כריית מידע ממאגרים פרטיים – תעניק גישה גם למידע על הנעשה בחדרי חדרים.

בין השאר, עשויים אנשי המודיעין לכרות מידע ממאגרי הזמנות של כרטיסי טיסה שמפעילות חברות תעופה, ממאגרים של חברות שמספקות שירותים פיננסיים, ממאגרים של רשויות המס ושירותי הבריאות, וכן גם ממאגרים של נתונים ביומטריים, אשר משמשים להנפקת דרכונים, כמו גם רישומים של חברות טלפון וספקיות אינטרנט. "להערכתי, בפיקוח מתאים, השימוש בשיטות אלה הכרחי במסגרת המלחמה בטרור", אמר אומנד.

הרעיון ההזוי הזה הצטרף לעוד יוזמה, אף היא בבריטניה: לנטר את הרשתות מייספייס, בבו, טוויטר ופייסבוק ולעקוב אחר שיחות שנערכות באמצעות סקייפ, ולשמור את הנתונים במאגר. שירותי הביטחון בממלכה המאוחדת חוששים כעת שתיווצר בהן פרצה שאותה יוכלו לנצל ארגוני פשע וטרור. "אין לנו כל אפשרות לדעת אם אוסמה בן לאדן מפטפט עם אבו חמזה בפייסבוק, או אם טרוריסטים 'משוחחים' בחדר צ'אט", אמר דובר משרד הפנים הבריטי.

איני מסכים עם סר אומנד הנכבד, או עם משרד הפנים הבריטי, אולם לא בגלל זה יש לי חשש שהמאבק בטרור לא יצלח. כמדומני ששורש הבעיה הוא בבחינת "תפסת מרובה – לא תפסת". ברשות הקוראים והקוראות, אתלה לי באילנות גבוהים: לפני שבועיים הרצה בכנס של מכון נטוויז'ן, אבנר בן אפרים. האיש אנונימי בציבור ומוכר בקהילה הביטחונית. יש לו תואר ארוך: הוא משמש כראש היחידה לביטחון קשר ומחשבים, המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון), משרד הביטחון. בן אפרים תיאר בכנס את מערכות ההאזנה של ארה"ב "אשלון" ו-"קרניבור", אשר במשך שנים רבות יירטו תשדורות אלחוטיות, טלפוניות ודואר אלקטרוני ברחבי העולם. לדבריו, "שתי מערכות האלו לא סיפקו את הסחורה. מערכות אלו לא סייעו להתקפות טרור בכלל ולמניעת לוחמת מידע". בתגובה ליוזמת הממשלה הבריטית אמר טום ברייק, דובר המפלגה הליברלית-דמוקרטית: "תוכנית המעקב אחר שיחות הטלפון ומסרי המייל שלנו עלולה להיות החטטנות היקרה ביותר בהיסטוריה".

אז, עם כל הכבוד למערכות ה-IT החדשות שתטפלנה בנתוני הגולשים, כך שייווצר מאגר בסגנון "האח הגדול 2.0" – מי יערוב להצלחתן במשימה?