ראיה כלל מערכתית

בשבוע שעבר החליטה ממשלת ישראל להקים גוף חדש: מנמ"ר (מנהל מערכות מידע ראשי) לכלל משרדי הממשלה. מנהל הארגון החדש יהיה במעמד רם של מנכ"ל משרד ממשלתי ויהיה כפוף לשר האוצר. בכך מיישרת מדינת ישראל קו עם כמה ממדינות העולם המערבי ובראשן ארה"ב. עצם העובדה שממשלתנו עוסקת בנושאים של טכנולוגית המידע, כאשר מסביב ייהום הסער, היא כשלעצמה חיובית ומעודדת.

המנמ"ר הכלל ממשלתי נועד להוות סמכות עליונה ומרכזית לסקטור כולו, בתחום מערכות המידע. כאשר מנתחים לעומק, אין ספק כי מטרת העל של פונקציה זו הנה יצירת קישוריות ותיאום בין כל המערכות הממשלתיות. בסופו של דבר הלקוחות הראשוניים של כלל המיניסטריונים הנם האזרחים. אלה קשורים בהרכבים שונים לזרועות הרשות השונות, שבאופן טבעי מחייבות הדברות בניהן.

מעבר לאזרחים גופי הממשלה צריכים לשרת גם ארגונים. ספקים שהם גם נישומים. ארגונים מקבלי תקציבים ציבוריים, שהנם מקני השכלה לציבור. חברות ממשלתיות, שצריכות לעמוד בתקנים רפואיים. מספר הצירופים הוא כמעט אין סופי. בסופו של דבר הישויות הללו כולן, קשורות לאזרחים. אלה מועסקים בהן, לומדים במסגרתן, מאושפזים בין כתליהן ועוד ועוד. ממשל בן זמננו חייב להבטיח זרימת מידע בין זרועות השלטון ובינן לבין האזרחים.

הזרימה חייבת כשלעצמה להתבצע ברמות יעילות גבוהות וזה יכול להיות מובטח, רק אם מטפלים בנושא בראיה כלל מערכתית. הסתכלות שכזו יכולה להיות מושגת, כאשר מעדיפים את מטרות העל על פני האינטרסים של כל משרד כשלעצמו. לכן יש להכתיב סטנדרטים טכניים ולהתמקד בכלים ושיטת עבודה אחידים. גם ההקפדה על מימוש חוקים הקשורים בענף, כגון חופש המידע, נועדו להשיג את אותו שירות מיטבי לאזרחים ולארגוניהם.

מעבר לכך יכול המשרד החדש להקנות יתרון לגודל, בכל הקשור לרכש משרדי השלטון בכל הקשור לחומרה, תוכנה, כ"א, שירותים וכדומה. חלק מהמטרות הללו מושג כבר היום, ברמה כזו או אחרת, באמצעות פונקציות פנימיות שהוקמו זה מכבר, באגף החשב הכללי במשרד האוצר. כעת מתכוונים להעצים התהליך ולהדק הפיקוח למען השגת המטרות הנעלות האמורות.

אולם חייבים לזכור כי כמו באשר לכל משאב, גם שליטה במערכות מידע פרושה כוח. ניתן לעטוף זאת במילים יפות, אבל ככל שמשרד האוצר יותר יצליח לממש כוונותיו בנדון, כוחו יגבר וזאת על חשבון מעמדם של משרדי הממשלה, שיפסידו מעוצמתם. רבים מהפרשנים שהתייחסו לאירוע, חוו דעתם כי חשיבות החלטת, תלויה במי שיאייש את משרת הקברניט במשרד החדש. הקביעה כי למנהלים השפעה גדולה על ההישגים, נכונה תמיד. אולם, במקרה שלנו מזדקר הרבה מעליה גורם משמעותי בהרבה.

המפתח לסוגיה כולה נעוץ בסמכויות וביכולות האכיפה בפועל. בתרבות השילטונית במדינתנו, ישנם משרדים חזקים שלא כל כך קל לכפות עליהם רצונות חיצוניים כלשהם. האם המנמ"ר הממשלתי יצליח למשל לכופף את אימפריית משרד הביטחון, גם כשמדובר לכאורה בנושאים טכניים? במחוזותינו, משרדים ממשלתיים הופכים לא פעם למעוזים של פוליטיקאים. אלה רואים בהם קודם כל מנופים לקידום האג'נדות, פרי זווית ראייתם.

הבירוקרטיה, במקרים לא מעטים איננה בדיוק תואמת את המודל של משרתי ציבור חסרי הטיה פוליטית. שר האוצר חווה יותר מפעם אחת תסריט לא נעים של התערבויות מלמטה ומלמעלה שסיכלו באחת, כוונות ממלכתיות לכאורה מפרי יצירתו. מי לכפינו יתקע כי דווקא כאן תסתמן אחת מהצלחותיו. ניווט ספינת המנמ"ר על פני המים הגועשים לא תהייה מלאכה פשוטה. בקלות עלולה הפונקציה החדשה להפוך לכלי ריק, שלא ימלא הציפיות הנטועות.