נשים ומחשבים: אולגה שמאין, קפיטוליס

שם ותפקיד: אולגה שמאין – מפתחת פול סטאק (Full stack) בחברת הפינטק קפיטוליס.

ותק בחברה: 2.5 שנים.

תפקידים קודמים: מפתחת פול סטאק ב-COMO, מפתחת ב-TechMarketing, ראש צוות בדיקות תוכנה ב-נס (Ness).

השכלה ושירות צבאי: תואר ראשון בכלכלה, תואר שני MBA, קורסים מגוונים ב-Web Development.

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה? האמת שלגמרי במקרה ולא כמהלך מתוכנן. לפני שנים רציתי לעבוד בכלל בתחום הפיננסים. במקרה או שלא, התגלגלתי לתחום בדיקות התוכנה ועבדתי בו מספר שנים. כשהגעתי למיצוי, החלטתי ללכת ללמוד תכנות ופיתוח. היום, אחרי הרבה שנים בעולמות הטכנולוגיה, אני מרגישה מספיק בנוח להגיד שכשהגעתי ל-קפיטוליס הרגשתי שהגעתי "הביתה". זוהי חברת פינטק המפתחת פלטפורמה לכלכלה שיתופית בין בנקים וגופים פיננסיים גדולים, ומאפשרת להם לשתף פעולה במטרה למקסם את יעילותם הפיננסית בשוקי ההון. מעבר להזדהות שלי עם הרעיון של 'כלכלה שיתופית', אני מתפתחת מקצועית ואישית כל הזמן, וגאה להיות חלק ממקום עבודה שנושא על דגלו ערכים של גיוון והכלה של כלל ההון האנושי בחברה שלנו.

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה? לדעתי כבר כמעט ולא רואים אפליה מגדרית מכוונת בימינו, לבטח לא בקרב החברות הגדולות שמשוועות ליותר נשים בתחום, וידוע כי עדיין קיים קושי רב לגייס נשים למשרות טכנולוגיות. הסיבה המרכזית למחסור הנשי בענף טמונה, לדעתי, בכך שההיי-טק ידוע ככזה שדורש שעות ארוכות לצד תפוקות גבוהות ועמידה ביעדים לחוצים. בחברה הישראלית, עיקר הטיפול והגידול של הילדים עדיין מתבצע ברובו על ידי הנשים (על אף שניתן כבר לראות שינוי מסוים וחיובי במגמה זו), ולכן, באופן טבעי, נשים נדרשות לשעות יותר נוחות, לגמישות גבוהה מהמעסיק ובמקרים רבים גם מעדיפות לעבוד קרוב לבית.  

האם נתקלת אישית באפליה נגדך בתעשייה על רקע היותך אישה? בעבר נתקלתי לפחות פעמיים באפליה שנעשתה בצורה גלויה. שני המקרים התרחשו לפני יותר מעשור. המקרה הראשון היה אחרי שסיימתי קורס תכנות וחיפשתי עבודה ראשונה בתחום. באתי להתראיין לתפקיד front-end junior. ראש צוות הפיתוח אמר לי בפירוש שמבחינתו עברתי את הראיון הטכני והוא מאמין שיצרו איתי קשר תוך כמה ימים. כאשר לא יצרו איתי קשר, התקשרתי וביקשתי לדבר עם מנהל החברה שאמר לי, מבלי להתבייש ובפירוש, שלא אוכל לעבוד "כמו שצריך" עם שלושה ילדים (בשלב הזה כבר היו לנו שלושה).

מאוד הייתי זקוקה למקום עבודה הראשון בתחום, לכן בלעתי את הכעס ושכנעתי אותו שמצבי המשפחתי בשום צורה לא ישפיע על התפקוד שלי והתוצאות שאביא. לבסוף הוא השתכנע והתחלתי לעבוד שם, אך התחושה שליוותה אותי הייתה מאוד לא נעימה.

במקרה השני התראיינתי לתפקיד ראש צוות בדיקות תוכנה בחברה מסוימת. הראיון עצמו עבר היטב ובנעימים, דיברנו הרבה, הראו לי את החברה ואת הצוותים, ובשלב הזה כבר היו לי שנים של ניסיון באמתחתי בתחום והרגשתי ביטחון בעצמי. לקראת סוף השיחה נשאלתי אם אני נשואה ואם יש לי ילדים, וכאשר השבתי שיש לי, המראיין היה מאוד מנומס, אבל הראיון נגמר כמעט מיד לאחר מכן, ולא שמעתי מהם חזרה. אני לא יכולה להוכיח שזה אכן היה העניין, אבל זה הרגיש שהשאלה האחרונה הזאת בסוף הראיון גרמה לדברים לקבל תפנית שלילית חדה.