שילוב הפריפריה בתקשוב הצה"לי: אחריות לא רק של הצבא

דו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול חשף נתון מעניין וגם קצת מדאיג, שלפיו רק 16% מכלל המשרתים ביחידות הטכנולוגיות בצה"ל מגיעים מהפריפריה, בעוד שביתר היחידות אחוז המשרתים מהפריפריה הוא כמעט פי שניים. המבקר ממהר להדוף תגובות צפויות, בעיקר מפוליטיקאים, שמבססים את האג'נדה הפוליטית שלהם על האפליה של הפריפריה, של עדות המזרח ועוד.

מקריאת הדו"ח אפשר להבין באופן די ברור, כי הנתון הזה אינו תוצאה של אפליה או הסללה מכוונת מצד הצבא, אלא נובע משיטות המיון ליחידות אלו, וגם מתהליכי הפעולה של מערכות מלש"בים בכלל, שיש בהן אמנם מערכות תקשוב, אבל מסתבר שהן לא מספיק יעילות, ללא קשר לפריפריה.

אין ספק שצה"ל עושה וצריך לעשות מאמצים גדולים יותר כדי להגדיל את מספר המלש"בים ולשלבם ביחידות הטכנולוגיות, ב-8200 ולא מעט יחידות תקשוב אחרות, שללא ספק יכולים לשרת בהן הצעירים המתגייסים בפריפריה. יש רק לציין עובדה שלא תמיד ידועה, שבדרך כלל ליחידות הטכנולוגיות משובצים חיילים בעלי פרופיל רפואי נמוך, על פי הגדרות של הצבא, למעט אחוזים בודדים של חיילים שמאותרים על ידי המערכת כבעלי פוטנציאל גבוה, שיכולים לתרום רבות במסגרת היחידות הטכנולוגיות, והם מופנים לשם. אפשר כמובן לנסות להסביר את הנתון הנמוך של בני הפריפריה בשילוב ביחידות הטכנולוגיות בזה שאין בקרבם אחוזים גבוהים של בעלי פרופיל נמוך, אבל סביר להניח שניתן להסכים, כי הסיבות הן הרבה יותר עמוקות, והן לא רק באחריות הצבא ולא תמיד בשליטתו.

צמצום הפערים החברתיים

הפערים הדיגיטליים הם חלק בלתי נפרד מהפערים החברתיים הכלכליים. בני הנוער שמגיעים מהפריפריה, גם הגיאוגרפית וגם החברתית בתוך הערים הגדולות, צריכים לקבל הרבה יותר תשומת לב עוד בשלבים שטרם הצבא במערכת החינוך ובמערכות המשלימות, ותשומת לב ליכולות הכלכליות והפיסיות של משפחותיהם לתת להם אותם משאבים שזוכה להם ילד מרמת אביב, לצורך הדוגמה, או משכונת רחביה בירושלים. וכאן חוזרים לנושא שעומד על עקרונות היסוד של כל ממשלה בישראל תחת שם הקוד "צמצום הפערים החברתיים".

כך גם בממשלה הנוכחית. ריבוי התפקידים והשרים אפשר להקים ועדה מיוחדת לצמצום הפערים החברתיים בראשות ח"כ אברהם בצלאל מש"ס. לפני שבועיים קיימה הוועדה דיון ראשון בהשתתפות ראי ערים וחברי כנסת שדנו בין היתר בתקצוב הממשלתי לפריפריה, שנמצאים תחת האשכולות 1-4 שהם הנמוכים ביותר. אחת הבעיות ביישובים אלו, שגם אם מצליחים לגייס משאבים כדי לשפר את החינוך, למשל בבתי הספר שלהם, שיטת התקצוב היא שיטת המאצ'ינג, כלומר היקף כספי שווה מצד הרשות מול הממשלה או כל גוף אחר. מצבן של חלק מהרשויות אלו לא טוב ואין להן את המשאבים הנדרשים, ולא מעט יוזמות חשובות, שבין היתר יכולות לצמצם את הפערים ולתת לבני הנוער הזדמנות לשפר את הציונים שלהם, הולכות לאיבוד. ח"כ בצלאל דרש ששיטה זו תשונה, ושהממשלה תגדיל את חלקה בשיתוף עם פרויקטים שונים בפריפריה, כמו, למשל, בחינוך.

הפערים קיימים גם בכל נושא ההכשרה הטכנולוגית. מסיבות היסטוריות לא ברורות, החינוך הטכנולוגי בישראל, כולל לימודי הנדסה ומדעים, מפוצל בין משרד החינוך לבין משרד העבודה והרווחה באמצעות מה"ט. המוסדות שנמצאים באחריות מה"ט הם בתי ספר מקצועיים, למקצועות שונים, וגם בתי ספר שמכשירים הנדסאים. פערי התקציבים שנמשכים שנים ביו שני ארגונים אלו פוגעים, בין היתר, באותם בני נוער מהפריפריה.

צריך, כמובן, לציין שבמהלך השנים חל שיפור משמעותי במשאבים שמופנים לפריפריה בתחום החינוך, בין היתר בזכות הטכנולוגיה, האינטרנט, הלימוד מרחוק, שמצמצם פערים, אבל עדיין, במרבית יישובי הפריפריה מתקשים למצוא מורים איכותיים שיבואו לעבוד שם, כחלק ממשבר כללי של מחסור במורים במערכת החינוך.

לפני קצת יותר משנה עורר הרמטכ"ל הקודם, רא"ל אביב כוכבי, סערה קטנה כאשר דיבר בסיום קורס טיס על הצורך לשנות את הכמיהה של צעירים ללכת ל-8200 ולתת עדיפות לחיילים קרביים להשתלב בהיי-טק גם בצה"ל. כוכבי התייחס למודעה שפרסם היזם דורון אמיר – "הטובים להייטק", שמטרתו בדיוק למה שהתכוון כוכבי: לאפשר לצעירים, במיוחד מהפריפריה, להשתלב בהיי-טק גם אם לא סיימו שירות ב-8200. הביקורת שהופנתה אז כלפי כוכבי מתכתבת עם דברי המבקר, שלפיהם הצבא חייב לעדכן את תהליכי המיון שלו, וגם לעשות מאמצים לתקן את העיוות שלפיו רק שביעית מצעירי הפריפריה מגיעים ליחידות העילית הטכנולוגיות. אבל כדי שזה יקרה, המערכת האזרחית, הממשלה, משרד החינוך והחברה האזרחית צריכים לעשות כל מאמץ כדי להגדיל את מספר הצעירים בפריפריה שילמדו חמש יחידות ומעלה התחומים האלה, כדי שהצבא יוכל בכלל לבדוק את התאמתם, ולאזן את הפער שלא צריך להיות בין צעירים מהפריפריה למרכז בסיכויים שלהם להשתלב בהיי-טק בצבא ובאזרחות.