האם ישראל באמת יכולה להפעיל סנקציות נגד הרשתות החברתיות?

השבוע פרסמנו כמה אייטמים שעוסקים באלימות ברשת, או שמקורה בה – בין אם היא אלימות מילולית או פיזית. אחד מהם עסק בסקר של איגוד האינטרנט, שממנו עולה שיותר מחמישית – 22% – מהציבור חווים קללות ונאצות במרחב האינטרנט. יותר ממחצית – 52% – הגדירו את השיח ברשת "אלים במידה רבה או במידה רבה מאוד".

אייטם נוסף שפרסמנו השבוע עסק בכתב אישום שהוגש נגד צעיר בן 19 ומאשים אותו בביצוע שורת עבירות מין בקטינות באמצעות הרשתות החברתיות טיקטוק, ווטסאפ ואינסטגרם. למרבה הצער, זה אינו מקרה בודד, אלא תופעה שממדיה גדלים מדי יום.

והנה, אתמול (ד') הודיע שר התקשורת, יועז הנדל, רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו, כי הוא אימץ את המלצות הוועדה שבחנה האם ובאיזה אופן להטיל בישראל רגולציה על הרשתות החברתיות. בין היתר, הוועדה המליצה להפעיל סנקציות נגד בעלי הרשתות, למנות רגולטור שירכז את הטיפול בתכנים בלתי חוקיים ופוגעניים, ולדאוג לשקיפות מול הגולשים.

בוועדה ישבו מומחים ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה, אבל אי אפשר שלא לקבל את הרושם שגם אם הממשלה הבאה, ככל שתתמנה בקרוב, תקבל את כל המלצותיה, היא לא תהיה מסוגלת באמת להפעיל סנקציות ממשיות נגד הבעלים של פייסבוק, טוויטר, טיקטוק ושאר הרשתות החברתיות שהישראלים אוהבים לגלוש בהן.

נכון הוא שיש מגמה כזו באירופה ובארצות הברית, שעוסקת בתכנים פוגעניים, בהגנת הפרטיות ובעוד סוגיות שקשורות לפעילות ברשת. זה לא חדש. אלא שבישראל, הממשלה והח"כים לא מיהרו עד כה להסמיך את הרגולטור לטפל בנושא. אמנם, נערכו על כך דיונים בכנסת, שבחלקם אף השתתפו נציגי הרשתות החברתיות, אבל זה נשאר בפרוטוקולים ולא היתרגם כמעט למעשים בשטח.

ההתערבות הממשלתית היא טיפה בים

יש אינסוף סיפורים ועדויות על כך שבמקרים שונים, שבהם היה ברור שמדובר בתכנים פוגעניים, שמנוגדים למדיניות של הרשתות החברתיות, אלה לא הוסרו, או הוסרו זמן רב אחרי שהם פורסמו – כאשר הנזק כבר נגרם. אנשי איגוד האינטרנט סיפרו לא פעם בשיחות סגורות על היקפים גדלים והולכים של תלונות שמגיעות למוקד שהם מפעילים כבר כמה שנים לדיווח על פגיעות אונליין, ועד כמה התסכול גדול כאשר המענה מצד בעלי הרשתות הוא מועט, אם בכלל.

במקרים קיצוניים, כאשר מדובר בתכנים שיש להם השלכות לאומיות או מדיניות, תיתכן התערבות ממשלתית, ברמת משרד החוץ או אפילו ראש הממשלה. אבל זו טיפה בים. ראש הממשלה יכול לצלצל למארק צוקרברג פעם אחת בשנה, אם בכלל.

צריך להכיר במציאות: למדינת ישראל אין את היכולת לאכוף סנקציות על הרשתות החברתיות. היא לא יכולה להעניש באמת את החברות הללו, במקרה – או יותר נכון במקרי – הצורך. יש כאן אינטרסים גלובליים ואין כאן תשתית משפטית חזקה לביצוע פעולות אכיפה שיכולות להזיז לאותן רשתות. אולי המלצות הוועדה, אם הן ייושמו, יחזקו אותה, אבל לא נראה שבמידה המספקת.

אז מה כן צריך לעשות?

יש להמשיך ולנסות להשפיע על בעלי הרשתות החברתיות לנקוט בעצמם במדיניות פחות פייסנית כלפי תכני אלימות ושיח מתלהם, ובמקביל צריך להשקיע הרבה יותר בחינוך. האלימות המילולית ברשתות היא נייר לקמוס של האלימות הפיזית, וגם הפוך. מערכת החינוך היא התחנה הראשונה בשרשרת הערך של אותם פוסטים ופעולות פוגעניות, שמגיעות לכל מדיה חדשה שקמה. תוכניות הלימוד בנושאים אלה הן מעטות ולא מספקות את האימפקט המתאים. מערכת החינוך מפנימה באיטיות רבה שהעולם משתנה, שבני הנוער חיים במסכים ושאם רוצים לשנות אותם, בגילאים שעדיין אפשר – צריך לעשות את זה בשפתם ובמרחבים שהם נמצאים בהם.

צריך להכיר במציאות: למדינת ישראל אין את היכולת לאכוף סנקציות על הרשתות החברתיות, היא לא יכולה להעניש באמת את החברות הללו. יש כאן אינטרסים גלובליים ואין כאן תשתית משפטית חזקה לביצוע פעולות אכיפה שיכולות להזיז לאותן רשתות

עוד דבר שצריך לעשות, ושהגיע הזמן שייעשה, הוא להחמיר את הענישה על כותבי התכנים האלימים, המסוכנים והמסיתים, לרבות על כאלה שעושים שיימינג בכלל, ולילדים ובני נוער בפרט, והורסים את חייהם, לעתים עד כדי אובדנות. גם במקרים הבודדים שמגיעים לערכאות משפטיות, הפוגעים מקבלים לרוב עונשים קלים. הגיע הזמן שהמחוקקים החדשים, שעסוקים בימים אלה בבליץ של חקיקת חוקים שמשנים סדרי עולם במדינה, יתנו את דעתם על העונשים.

ואם כבר במשפט עסקינן, ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, מנהל כעת שורה של תביעות לשון הרע נגד כותבי פוסטים שהשמיצו אותו. זהו מהלך מבורך, אבל תביעות אזרחיות הן עדיין לא שוט מספיק מרתיע כדי להביא שינוי ברמה הכלל ארצית.

השורה התחתונה: חשוב להקים ועדה, חשוב לאמץ את המלצותיה וחשוב לצאת בהצהרות שמדברות על כך שישראל תשקול הטלת סנקציות על רשתות חברתיות שמפורסמים בהן תכנים פוגעניים ועל מי שמפרסמים אותם – גם אם זה לקראת סוף הקדנציה של השר. הלוואי שההצהרות האלה תתממשנה. אבל בינתיים, יש עוד הרבה מה לעשות: להגביר את האכיפה על מפרסמי התכנים, להגביר את הלחץ על בעלי הרשתות החברתיות ובמילים אחרות: להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות.