מדוע באמת החרדים לא משולבים מספיק בהיי-טק?

מערכת הבחירות המתנהלת בימים אלה העלתה (שוב) לסדר היום את הנושא של שילוב האוכלוסייה החרדית בשוק התעסוקה בכלל ובהיי-טק בפרט. זאת, בעקבות ההבטחות שנתן יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, למפלגות החרדיות, כדי לפתור את המשבר שפרץ בין שתיים מהן – אגודת ישראל ודגל התורה, ואיים לפרק את השותפות בין השתיים, שהייתה בשנים האחרונות במסגרת רשימת יהדות התורה. הגורם למשבר הוא הרצון של חסידות בעלז להתחיל ללמד לימודי ליבה במוסדות שלה. כאמור, נתניהו מנע את הפירוק. המתנגדים להסדר שהוא השיג טוענים כי העדר לימודי הליבה יפגע בדור הצעיר, ובאופן עקיף בכל האוכלוסייה החרדית ואף בכלכלה הישראלית.

מהצד השני, גורמים חרדים, שמעורים בכלכלה ובעסקים, כולל בענף ההיי-טק, טוענים שלימודי ליבה הם לא הסיבה העיקרית לייצוג הנמוך של חרדים בענף. אחד המצדדים בעמדה זו הוא היזם החרדי הוותיק שלמה קליש, שאמר בכנס שנערך בשבוע שעבר בירושלים שכדי להצליח בהיי-טק אין צורך בלימודי ליבה, כי אם בכישורים מתאימים, שאותם "או שיש לך או שאין לך", כדבריו. קליש גם מצדד בעמדה שלפיה הלימודים בישיבה הם ברמה גבוהה מאוד, ושם לומדים הצעירים איך לחשוב – תכונה שחשובה כדי להשתלב בענף ההיי-טק.

אפשר להתווכח על כך, והדיון בסוגיה זו ארוך כאורך הגלות, אבל גם אלה המצדדים בחובת לימודי הליבה יודעים היטב שהוא צודק, ושהסיבה העיקרית לייצוג הנמוך של החרדים בענף ההיי-טק לא נמצאת שם.

הבעיה – אצל המעסיקים

לפי מחקר של הכנסת, שיעור המועסקים בהיי-טק מקרב כלל העובדים החרדים הוא כ-5.5%. על פי הדו"ח האחרון של רשות החדשנות, שנכון ל-2021, נצפתה ירידה של 6% בכמות העובדים החרדים בהיי-טק – קיטון של 700 איש לעומת 2020. האחוזים הנמוכים, שמייצרים לענף תדמית של אליטה חברתית מאוד מסוימת, נובעים, בין היתר, מחוסר הרצון של מעסיקים להתמודד בצורה אמיתית עם החסמים הקיימים כאשר רוצים להעסיק חרדים. העסקת חרדים דורשת, ברבים מהמקרים, שינוי מסוים בסביבת העבודה, השתלבות יחד עם עובדים אחרים, שהם לא חרדים, שמירה על כללי כשרות ודברים שלא תמיד כולם מודעים להם. כאשר מדובר בנשים, הדבר מחייב את המעסיקים לאפשר להן איזון נכון בין מטלות הבית לבין העבודה – הרבה יותר מאשר נשים חילוניות או דתיות לאומיות.

הרבה יותר קל ללכת לפתרונות של מיקור-חוץ מעבר לים ולא למצות עד הסוף את הפוטנציאל של ההון האנושי שקיים בארץ – של חרדים.ות, ערבים.ות, נשים ועוד אוכלוסיות שסובלות מתת ייצוג בענף ההיי-טק. לימודי ליבה חשובים משלל סיבות, אבל הם לא הסיבה להעדר העסקתו של הון אנושי חשוב בענף ובמשק הישראלי בכלל

הקורונה הקלה במעט על ההתמודדות עם הקושי הזה, מפני שהיא קידמה את העבודה מרחוק, שמאפשרת להעסיק חרדיות (וחרדים) לא באתר שבו נמצאים העובדים האחרים, אלא בבית. כמה חברות שמספקות שירותי מיקור-חוץ לארגונים פיתחו מודלים שמרכזים במקום אחד נשים חרדיות או גברים חרדים, והם משתלבים בארגונים שאותם החברה משרתת, כעובדים לכל דבר.

מעסיקים שנכנסים למסגרת עבודה כזו מדווחים לרוב על הצלחה. בכלל, יש ניגוד מוחלט בין התדמית של החרדים בקרב הציבור הרחב לתדמית שלהם בעיני המעסיקים שלהם והעובדים איתם בענף. רובם נחשבים לעובדים מסורים ומוכשרים.

סיפורי הצלחה במגזר החרדי עצמו

יש סיפורי הצלחה של חברות ויזמים מקרב האוכלוסייה החרדית, שמספרם הולך וגדל. נתונים שפרסם ארגון קמא טק, שמכשיר ומעודד יזמויות של בני המגזר החרדי, מראים שיותר מ-90% מבוגרי ההכשרות שלו גויסו למשרות בחברות היי-טק, עם שכר התחלתי של 17 אלף שקלים בחודש.

השורה התחתונה: החרדים לא מיוצגים בהיי-טק כי הענף ומנהליו לא מיישמים באופן מלא את הגיוון התעסוקתי. המעסיקים לא עושים את כל המאמצים כדי להיאבק על עובדים חרדים, לרבות בוגרי לימודי מדעים, לפחות לא כפי שהם עושים כשמדובר בבוגרים ממגזרים אחרים. הרבה יותר קל ללכת לפתרונות של מיקור-חוץ מעבר לים ולא למצות עד הסוף את הפוטנציאל של ההון האנושי שקיים בארץ – של חרדים.ות, ערבים.ות, נשים ועוד אוכלוסיות שסובלות מתת ייצוג בענף ההיי-טק. לימודי ליבה חשובים משלל סיבות, אבל הם לא הסיבה להעדר העסקתו של הון אנושי חשוב בענף ובמשק הישראלי בכלל.