חייבים ממשלה יציבה – שתממש את ההבטחות והתוכניות להיי-טק

בכל מערכת בחירות מתייצבים הפוליטיקאים באירועים מתוקשרים ומפזרים הבטחות ותוכניות למכביר לגבי ענף ההיי-טק. זה נושא שהם אוהבים לדבר עליו, וחלק מהם, במיוחד אלו שיושבים כעת בממשלה גם באמת מתכוונים למה שהם אומרים. אבל התדירות הגבוהה שבה נערכים בחירות בישראל, אינה מאפשרת לאף ממשלה שנבחרת לממש את התוכניות שלה. מי שנפגע מכך הוא ענף ההיי-טק, כמו ענפים אחרים בכלכלה הישראלית.

אבל מאז שענף ההיי-טק החל לפעול, אף ממשלה לא נתנה לענף הזה עדיפות לאומית אמיתית, לא בשביל ראשי הענף, היזמים והמנכ"לים אלא עבור כל החברה הישראלית, עבור הכלכלה שנשענת יותר ויותר על טכנולוגיה, חדשנות ועוד

והנה אתמול הסנריו הזה חזר על עצמו כמו בסרט בשידור חוזר – באירוע שארגן ארגון סטארט-אפ ניישן, השתתפו שלושה שרים המהכנים כיום בממשלה, ראש הממשלה יאיר לפיד, שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת התחבורה מרב מיכאלי. האופוזיציה, שמייצגת חצי מבית הנבחרים, לא טרחה לשלוח נציגים, מלבד השר יואב גלנט.

לפיד הצהיר באירוע כי אם המדינה לא תפתח את ההיי-טק – כלכלת ישראל תקרוס. הוא אמר כי הממשלה צריכה לייצר סביבה עסקית ותשתית מתאימה, כדי שהשוק החופשי יוכל לעבוד ולפתח את ההיי-טק.

לפיד לא שכח את אחת ההצהרות היותר מפורסמות שלו עם תחילת הקדנציה של ממשלתו לפני קצת יותר משנה, לפיה אמר כי היעד של הממשלה צריך להיות מיליון עובדים להיי-טק. בזמן הקצר שהממשלה הצליחה לשרוד הוקמו ועדות, ביוזמת שרת המדע אורית פרקש הכהן, שישבו על המדוכה כדי למפות את בעיות הענף, והשבוע הממשלה אישרה את ההמלצות של ועדות אלו.

וזה עוד סימפטום של בחירות כל שנה. ממשלה מתחילה לכהן, שרים חדשים נכנסים לתפקידים במשרדים הרלוונטיים, ומה הם עושים? לומדים את החומרים ואת הענף. זה בסדר, אבל עד שהוועדות מסיימות לעבוד –  הממשלה מתחלפת.

הביאו שלל הבטחות מטרימות לתחום ההיי-טק. הבחירות הבאות של ישראל. אילוסטרציה. צילום: BigStock

המלצות טובות שלא הצליחו להגיע לידי מימוש

כל ההמלצות שאושרו השבוע הן טובות וגם אם חצי מהן ייושמו – דיינו. אבל הן יותר בגדר של הכנת תיק עבודות לממשלה הבאה, לשרי החדשנות והאוצר הבאים, שאיש לא יודע מי יהיו. ואז מה יעשו? שוב יבדקו, יקימו ועדות, ויסיקו מסקנות.

עד כה כל המסקנות לא הצליחו להגיע לידי מימוש ברמה האסטרטגית הכללית. הממשלה הנוכחית קידמה תחומי חדשנות, הגדילה במעט תקציבים וניסתה לממש רפורמות בחינוך הטכנולוגי במערכת החינוך.

שר האוצר ניצל את ההזדמנות להביע את דעתו על עסקה שעשה נתניהו עם החרדים לגבי לימודי ליבה, ואף הציע להסיט את התקציב שנתניהו הבטיח לחרדים – להשקעה בחינוך.

השרה מיכאלי אמרה שצריך להשקיע במו"פ, ואילו יואב גלנט, הנציג היחיד מהאופוזיציה, דיבר באופן כללי על יזמות וחדשנות והציע שחברות היי-טק ילמדו טכנולוגיה בתיכונים, והשאלה היא האם לא סיפרו לו שזה מתקיים, או שהוא התכוון להגביר את הפעילות שלהם. וגם כאן, כדי לממש את זה נדרשת תוכנית ממשלתית על ידי משרדים שיכולים לתפקד ולא פועלים לטווח קצר.

הבעיה היא שהאתגרים שענף ההיי-טק מתמודד איתם – כוח האדם, שער הדולר, בירוקרטיה – אינם נעלמים. להפך הם מחמירים, ובמקומות מסוימים הם בלתי הפיכים.

אבל מאז שענף ההיי-טק החל לפעול, אף ממשלה לא נתנה לענף הזה עדיפות לאומית אמיתית, לא בשביל ראשי הענף, היזמים והמנכ"לים אלא עבור כל החברה הישראלית, עבור הכלכלה שנשענת יותר ויותר על טכנולוגיה, חדשנות ועוד. המשבר בחינוך מחריף את התופעה שבוגרי מערכת החינוך מסיימים תיכון מבלי להיו ערוכים למקצועות העתיד, ושלא לדבר עם המחסור בכוח אדם או על היעדר גיוון בתעסוקה בענף. חרדים לא משולבים, לא רק בגלל שלא למדו לימודי ליבה, אלא מפני שמעסיקים רבים עדיין לא בשלים להעסיק אותם, ובאין הכוונה ממשלתית לאומית מספיקה לשם כך.

שורה תחתונה: יש לקוות שהבחירות הקרובות יביאו להקמת ממשלה שתכהן יותר מתשעה חודשים, כדי שאולי משהו מכל ההבטחות שניתנו ימומש.