יום בחיי: דוד פרונט, דמוסטאק

דוד פרונט, בן 67, נשוי פלוס שניים, הוא מפתח בק-אנד בחברת דמוסטאק. לפני כן, הוא עבד במכון ויצמן, שם היה אחראי על פיתוח הבקרה של ניסוי שמחפש את החומר האפל. הוא מתגורר בירושלים ונוסע מדי יום למשרד בתל אביב, אוהב לרכוב על אופניים ומתרגל יוגה. ליווינו אותו ביום בחייו.

שווה להגיע אליהם מירושלים. משרדי דמוסטאק בתל אביב. צילום: אייל טואג

אז איך נראה סדר היום של פרונט?

02:35 – אני מתעורר לרגע ממחשבות על איך אתאר את יום העבודה שלי, ותוהה אם ומה יש לי לחדש לקוראים ולקוראות. המחשבות מתגבשות לאיטן ואני חוזר לישון.

06:32 – אני לוקח את האוטובוס הישיר מהבית בירושלים לתל אביב. האופניים המתקפלים (לא חשמליים) נוסעים בתא המטען. בדרך, לפעמים אני עובד ולפעמים אני קורא. לאחרונה קראתי את ׳הגלגול׳ של קפקא. גם אני מרגיש שעברתי סוג של מטמורפוזה, ממי שהייתי בעבודה הקודמת למי שאני כעת… אבל למזלי לא מטמורפוזה לחרק. ובנימה רצינית – התהליך של לעבור מהעבודה הקודמת לעבודה הנוכחית היה מעניין ומלמד, אבל גם מאתגר. לא היה לי ברור שבגילי אמצא עבודה שתתאים לי, ואני שמח שאני מוצא את מקומי בדמוסטאק. 

07:50 – רוכב עם האופניים ממגדלי עזריאלי למשרד דרך שדרות רוטשילד הרחבות והנעימות. כאן, בעיני, הדו-גלגליים הם השולטים במרחב, ולא המכוניות. כל עוד אני רוכב באופניים, אני מגדיר את שלומי כטוב.

08:20 – מגיע למשרד המרווח והנעים. בעבודה הקודמת לא היה לי חלון במשרד. לפי התקן במכון ויצמן פרופסור מקבל חדר עם שני חלונות לפחות. המשרד של דמוסטאק, חלונות סביב לו, 360 מעלות. לפחות מהבחינה הזו, כולנו פרופסורים מהמעלה הראשונה… גם אם אין לנו דוקטורט.

08:30 – אני משתתף בשיעור יוגה במשרד. מבחינתי זו סיבה טובה להגיע יותר מוקדם. התחלה מוצלחת ליום העבודה. יש עובדים שמתחילים את היום במכון כושר, או בגלישת גלים בים הקרוב.

עובדים יחד עם דוד פרונט. צוות הבק-אנד של דמוסטאק. צילום: אייל טואג

10:30 – ישיבת בוקר של צוות הבק-אנד, מי במשרד ומי דרך הזום. דבר אחד טוב יצא מהקורונה, העולם למד שניתן לעבוד ביעילות גם מהבית. אני עדיין חדש יחסית בצוות ויש לי הרבה מה ללמוד. הישיבה היא הזדמנות לבקש הסברים והבהרות. אין הביישן למד. בדמוסטאק פיתחנו פלטפורמה ליצירת דמו (Demo) עבור צוותי מכירות של חברות שהאתר שלהן רץ על הענן. הפיתוח הוא בשיטת agile – לכל אחד בצוות מוגדרות משימות פיתוח ברורות, שאמורות להסתיים תוך לא יותר משבועיים. כשמו, הבק-אנד יושב בחלק האחורי של התוכנה של דמוסטאק, הוא דואג לענות על השאילתות של הפרונט-אנד ולשם כך הוא נעזר בבסיסי נתונים. הבק-אנד רץ על הענן.

12:00 – נתקלתי בשאלה מקצועית ייחודית לבק-אנד. חקרתי את דוקטור גוגל, ואיני מוצא תשובה. צפיתי בכמה סרטוני יוטיוב בנושא, ועדיין התשובה לא קופצת לי. אני פונה לחברי לצוות, שהם יותר מנוסים בתחום ידע זה. תוך כמה דקות הם מבינים את השאלה ומציעים כיוון לפתרון. מזל שיש שיתוף פעולה פורה בצוות!

13:00 – המולה נעימה של ארוחת צהריים. התארגנויות של הזמנה משותפת של אוכל. לפעמים אני הולך עם חבר לקחת אוכל מהמסעדה בשוק הכרמל הקרוב. עבורי, ארוחת הצהריים היא הזדמנות להכיר עוד חברים לעבודה. במשרד בתל אביב יש כ-60 עובדים. מספיק כדי שיהיה מגוון אך לא יותר מדי, גודל של משפחה מורחבת.

14:00 – שעה קצת מאתגרת, העייפות של הצהריים ואנשים מדברים לפעמים בקול רם, המרחב הפתוח לא מבודד קול. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

15:00 – עוברים על הקוד שכתבתי. הקוד שאנחנו כותבים משותף לכל הצוות. חשוב שהקוד יהיה מינימליסטי, וקל להבנה על ידי מי שלא כתב אותו. עברתי קצת ׳טירונות׳ כשלמדתי והפנמתי את סגנון הכתיבה המקובל בצוות, וטוב שכך.

16:30 – ישיבת עדכון של כל החברה. אני רגיל לפתח תוכנה, ובהזדמנות זו, אני נחשף למושגים ולהווי של צוותים אחרים, למשל אנשי המכירות. עליהם תקום ותיפול החברה. אנחנו סטארט-אפ, ויש לי ניסיון בכך שלאחר התחלה בעלייה ההמשך איננו תמיד באותו הכיוון. לגבי דמוסטאק אני אופטימי, כי החברה מנוהלת באופן חכם ורגיש ויש בה אנשים מוכשרים מאוד.

18:00 – האם יהיה לי מרץ לקפוץ לים? כנראה לא היום. אני חוזר הביתה ברכיבה וברכבת.

19:40 – אני כבר בבית, בירושלים, ויכול לשמוע מאשתי איך עבר יומה, מבן אחד על עבודתו כפסיכולוג, ומהבן השני על אתגרי לימודי המתמטיקה שלו. זהו, הגיע הזמן לנוח לקראת מחר.