תרומת הקטר של המשק לצמיחה ברבעון השני

נתוני הלמ"ס, שבישרו אתמול (ג') על זינוק של 6.8 אחוזים בצמיחת המשק ברבעון השני של השנה, משקפים יציבות פיננסית וכלכלית של המשק הישראלי. פעילות זו מושפעת בין היתר מהייצוא של ישראל בענפים שונים, כאשר הבולט שבהם הוא ענף ההיי-טק, המכונה 'הקטר של המשק'.

בשנת 2021 עמד היקף הייצוא של שירותים בענף ההיי-טק על 45 אחוזים מכלל הייצוא של ישראל – נתון שלדעת כל הכלכלנים הציל את המשק מקריסה בעקבות הקורונה.

אבל המשקל הסגולי של ההיי-טק אינו רק בנתוני הייצוא. בענף הטכנולוגי מועסקים כמעט 500 אלף ישראלים בתתי תחומים שונים. כל מפעל היי-טק מייצר אקו סיסטם רחב של שירותים ומוצרים שמתפרנסים מפעילות ההיי-טק, והם חלק מאותה צמיחה.

זו התרומה הישירה הנראית לעין, אך ישנה תרומה עקיפה, חשובה לא פחות. היא מתבטאת במסגרת הפעילות של חברות שירותי ה-IT, שהן חברות אינטגרציה ומיקור חוץ.

מאז הקורונה, הקריטיות של שירותי ענף השירותים לכל מגזרי המשק הולכת וגדלה. ארגונים דורשים ממנמ"רים וממחלקות ה-IT שלהם להגביר באופן משמעותי את תהליכי הייעול והאוטומציה הפנים-ארגוניים, כדי למקסם את הרווחים, לבדל את עצמם בתחרות ולהיות ערוכים למצב של האטה ומיתון, שכבר החל במקומות שונים בעולם.

ההשקעות בדיגיטל וההון האנושי

לתהליכים אלו יש השפעה על שוק התעסוקה של ההיי-טק, כי הוא דורש משאבי כוח אדם רבים. בנוסף הם משפיעים על היציבות של חברות שממקסמות את ההשקעות שלהן בכלים ומערכות מיחשוב, מאפשרות לצמצם פערים על ידי שילוב עובדים מרוחקים, שעד היום הרבה מאוד עבודות, שירותים לא היו נגישים להם.

למרות שניתוח נתונים זה נראה טבעי, למרבה הצער הוא לא ממש מובן מאליו, הן בקרב חלקים בציבור והן בקרב חלק ממקבלי החלטות. אלו סבורים כי ההשקעה של מדינת ישראל בחדשנות ובהיי-טק היא מוגזמת, למרות נתוני הייצוא, והיא זו שמחריפה את הפערים החברתיים והכלכליים.

הטיעונים האלו עלו שוב בימים האחרונים, בעקבות חוק ששמו החוק לעידוד תעשייה עתירת ידע (הוראת שעה), התשפ"ב-2022, שאושר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת. החוק נועד לעודד אנג'לים שהם משקיעים פרטיים, שאינם באים מתחום ההיי-טק בהכרח, להשקיע בחברות צעירות, אפילו ברמת סיד, כדי לסייע להן לפרוץ החוצה ולהגדיל את היצוא של ההיי-טק.

הטענה העיקרית היא שענף ההיי-טק הוא ענף של שירותים, שניתנים על ידי חברות אשר פועלות בחו"ל, שבשלב מסוים מממשות את חלום האקזיט ושתרומתן למשק הישראלי קטנה מאוד, וגם לא שוויונית.

טענה ברוח זו מעלה לדוגמה ד"ר ארז מנור, עמית מחקר במכון מרטין בובר באוניברסיטה העברית, במאמר ארוך ומלומד שפרסם בכתב העת תלם. ד"ר מנור מנתח את נתוני ההיי-טק ומצייו את תרומת הייצוא לישראל. בין היתר הוא כותב שיש גם את מהצד השני ירידה במשקלם של ענפי הסחורות בייצוא ובתוצר ההיי-טק, שמייצגת מגמה מדאיגה, מאחר שהיא משפיעה על שוק העבודה.

הכותב מתכוון לכך שישראל מייצאת בעיקר שירותים ולא סחורות פיזיות בתחום ההייטק, בכל אופן לא ביחס לשירותים. זה נכון בעקרון, אבל האם המצב הזה הוא בשליטתנו? כולנו מבינים שחלום בניית מפעל נוקיה  חדש בישראל לא יתממש. אינטל ועוד מספר לא קטן של חברות שמייצרות בארץ הן היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. אין שום יתרון למדינת ישראל בעלויות ייצור, שינוע והקמת מפעלים, בוודאי לא בעלות שכר לעובד. ולכן אנחנו צריכים להתמקד במה שאנחנו טובים בו, ההון האנושי, שהוא הסיבה לנוכחות של מרבית חברות הטק העולמיות בישראל.

שורה תחתונה: יש לקוות שהצמיחה במשק תימשך גם ברבעונים הבאים, ובכל מקרה חשוב תמיד להפנים שההיי-טק אינו רק מגזר עצמאי, אלא עוגן לפעילות יציבה של כלל המשק, וכך צריך להתייחס אליו.