ארגונים אוטונומיים מבוזרים – מתודולוגיות של מנגנוני הצבעה

הכלכלה המודרנית מבוססת על ארגונים ריכוזיים, המנוהלים על ידי בעליהם, על ידי מנהלים מקצועיים שנבחרים על ידי הבעלים או באמצעות נציגיהם. אפליקציות חדשניות על גבי ה-ווב 3 מאפשרות לשנות את מבנה הכלכלה המודרנית מהיסוד, בכך שהן משנות את המבנה ואת תפקוד אבן הבניין המרכזית בכלכלה המודרנית – החברה העסקית.

DAO, או Decentralized Autonomous Organization (ארגון אוטונומי מבוזר), הוא מבנה ארגוני חדש, שלא לומר ה-מבנה הארגוני החדש, על גבי הבלוקצ'יין, והשפעתו משתרעת על פני תחומים רבים – מרפורמה בשיטה הכלכלית הנוכחית ועד למהפכה חברתית. ארגון אוטונומי מבוזר מאגד את חבריו באמצעות אפליקציה טכנולוגית שפועלת על רשת הבלוקצ'יין, באמצעות חוזים חכמים בין חברי הקהילה, והוא לא נשלט בידי גוף מרכזי. ל-DAO יש יכולת תכנות של תנאים ומשפטים לוגיים בתוך הקוד – מה שמאפשר לייצר מנגנונים טכנולוגיים חדשניים למבני משילות קיימים כפלוטוקרטיה, משילות של בעלי עניין מרובים, משילות משלבת, מריטוקרטיה או דמוקרטיה נזילה.

דמוקרטיה נזילה ב-DAO מאפשרת להיעזר בקבוצה של מומחים נבחרים כדי להקל על תהליך קבלת החלטות – למשל, במקרים של חוסר קשב או אי הבנת התחום שבו מתקבלת ההחלטה. אף על פי שזה נשמע כמו קבלת החלטות מרוכזת, DAOs הפכו את התהליך הזה ליותר "נוזלי". בפועל, המשמעות היא שחברי DAO יכולים להקצות או "להאציל" את קולותיהם לישות אחרת – למשל, מומחה בתעשייה – שתצביע בשמם. עם זאת, בניגוד לדמוקרטיה פוליטית, אם מסיבה כלשהי הם מאבדים את האמון באדם זה או ירצו לשנות את זהות המומחה שלהם, הם יכולים להאציל את קולותיהם לאחר.

עוד אספקט הוא שארגונים אלה יכולים לגדול ולהתפתח באופן בלתי מוגבל, לגייס הון, לנהל אותו, לקבל החלטות לגבי השימוש בו, להרוויח כסף, ואף לחלק אותו למשקיעים בצורה אוטומטית ובאמצעות ניהול משותף של משתתפים רבים מרחבי העולם. בניגוד לעולם הריכוזי, המנוהל על ידי מנהלים, שליחים ונציגים, ה-DAO הוא אפליקציה מבוזרת, שמאפשרת לחברי הארגון לקבל החלטות אופרטיביות בדבר התנהלותו על ידי הצעות והצבעות. כל אחד יכול להציע וכל אחד יכול להצביע.

ניתן לחשוב שחברי הארגון ישמחו להיות שותפים בקבלת ההחלטות. בפועל, המצב שונה בתכלית. כיום, שיעור השתתפות נמוך בהצבעות הוא אחד האתגרים המרכזיים של ה-DAO, והמקימים צריכים לתת את דעתם למתן תמריצים ראויים לחברים, על מנת שיהיו מעורבים בקבלת ההחלטות

אופן הניהול של ארגון DAO הוא אחד הנושאים החמים ביותר בעולם הטכנולוגיה בימינו. ההצבעה בקהילות DAO עומדת במרכז מערך המשילות שלהן. חברים בקהילות DAO מנסים לאזן בין מגוון היבטים, ובהם סמכות, הכלה, מהירות פעולה ואינטרסים כלכליים, כדי ליצור שיטה אופטימלית לקבלת החלטות. במסגרת הפרויקטים השונים של אפליקציות DAO בעולם יש ניסיון ליישם שיטות הצבעה שיאפשרו את האוטונומיה של הארגון. סקירת שיטות ההצבעה השונות מראה שכמו במקרים רבים, לכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות, ולעתים נדרש פתרון משולב.

הצבעות רוב

קבלת הצעה ברוב קולות המצביעים היא המנגנון הבסיסי ביותר שבאמצעותו מתקבלות החלטות בארגוני DAO. בדרך כלל נדרש רוב רגיל ולעתים, כאשר ההחלטות חשובות – רוב מיוחס, של 75%.

בדרך כלל, לחברי ה-DAO אין אפשרות לשנות החלטות מנגנון כגון ההחלטה איזה רוב נדרש לקבלת הצעות. אבל אין מניעה לקבוע שהם יוכלו לשנות גם החלטות מנגנון, ברוב מיוחס ובכפוף למניין שנקבע מראש.

הצבעת מניין (קוורום)

כדי שהצעה תתקבל, הצבעת הרוב היא תנאי הכרחי בארגון DAO – אבל לא מספיק. בדרך כלל נדרש גם מספר קבוע מראש של בעלי זכות בחירה שיצביעו (לדוגמה: 60% מניין. כלומר, 60% מבעלי זכות ההצבעה צריכים להצביע). לאחר עמידה בסף הזה, ההצעה שקיבלה את רוב הקולות זוכה והופכת להחלטה. בלי להגיע לסף המניין, דין ההצעה להיכשל. קביעת גובה המניין עלולה להיות מסובכת: דרישה למספר גבוה של מצביעים תקשה לקבל החלטות, ואילו מספר נמוך מדי יפגע בתקפות ההחלטות המתקבלות.

סף המניין מתבסס בדרך כלל על המספר הכולל של בעלי זכות ההצבעה (100%), אם כי בחלק מהפרוטוקולים, כמו ממשל מורכב, לבעלי אסימונים רבים יש כוח הצבעה גדול. חברים עשירים יכולים אפילו לשחד אחרים כדי שיתמכו בהצעה מסוימת. קיימת גם סוגיית ניגודי האינטרסים: יש מי שמעדיפים רווח לטווח קצר באמצעות מכירת האסימונים שלהם ברווח, בעוד שאחרים מדגישים את הערכים שבבסיס ארגון ה-DAO, כדמוקרטיה, שוויון והכלה. ל-"כלכלת תשומת הלב" יש תפקיד משמעותי, כיוון שלא כל החברים ב-DAO משתתפים בהצבעה. כך, למשל, אחוז החברים שמצביעים בפלטפורמות פופולריות כמו DAOStack ו-Aragon נמוך – עובדה שיכולה לייצר פגיעות למערך הממשל, ולאפשר לקבוצות מאורגנות לשלוט בתהליך ההצבעה ובתוצאותיה.

שיעור ההשתתפות הנמוך מפנה את תשומת הלב לשיטות הצבעה אחרות, כמו הצבעה על בסיס מניין יחסי, כך שהצעה מתקבלת אם 51% מהמשתתפים בה מצביעים בעד. גם טכניקה זו לא חפה מפגמים, וההפיכה של BProtocol בפלטפורמת MakerDAO באוקטובר 2020 היא דוגמה טובה לכך. BProtocol השתמש בהלוואת בזק כדי ללוות אסימוני MKR בשווי של שבעה מיליון דולר על מנת לתמרן הצבעה, ולאחר ההצבעה החזיר את האסימונים באותו בלוק זמן וחשף עד כמה הניסוי החדש הזה בדמוקרטיה יכול להיות פגיע.

DAO – ארגון אוטונומי מבוזר. צילום: BgStock

מתוך הכרת חסרונות אלה, סנאפצ'ט ואורנג' איחדו כוחות והציגו מערכת הצבעה מבוססת מוניטין, המביאה בחשבון את תרומת הבעלים של האסימון לאורך זמן. מטרתה של השיטה הזו היא להפחית מכוחם של ספקולנטים שמחזיקים במספר רב של אסימונים ולתגמל בוחרים על סמך התנהלות העבר שלהם. חברים מעורבים מאוד יזכו למוניטין נייד. כלומר, הם יוכלו להשתמש באסימון שלהם גם בפלטפורמות אחרות.

ניתן לחשוב שחברי הארגון ישמחו להיות שותפים בקבלת ההחלטות. בפועל, המצב שונה בתכלית. כיום, שיעור השתתפות נמוך בהצבעות הוא אחד האתגרים המרכזיים של ה-DAO, והמקימים צריכים לתת את דעתם למתן תמריצים ראויים לחברים, על מנת שיהיו מעורבים בקבלת ההחלטות. לפיכך, ייתכן שהמקום המתאים לצמיחת ארגוני DAO יציבים הם קהילות שבהן יש לחברים אינטרס קרוב ומוכר, שיגרום להם למעורבות ולהשפעה. דוגמאות מובהקות לכך הן ארגון עובדים ו-ועדי בתים.

הצבעה ריבועית

בהצבעה ריבועית (Quadric) מותר לבוחרים לקנות אסימונים ולרכוש כוח הצבעה גדול יותר. לפי שיטה זו, כוח ההצבעה שיש לבוחר שווה למספר האסימונים שלו בריבוע. לפיכך, בעוד ההשפעה הייצוגית של הצבעה בודדת היא אחת, הרי היא עולה לארבע עבור שני קולות ולתשע עבור שלושה קולות. גם למערכת זו יש יתרונות וחסרונות: היא מרתיעה אנשים ללא אינטרס להצביע בנושא שלא נוגע להם ומבליטה את קולם של מיעוטים בנושאים שהם נלהבים מהם. חיסרון אחר הוא שהצבעה ריבועית מובילה לפלוטוקרטיה, דהיינו – כוח ההצבעה הופך לפונקציה של עושר. מצב זה סותר את עקרונות הדמוקרטיה המודרנית ועומד בניגוד גמור לדמוקרטיה הרדיקלית שלה מטיפים חובבי טכנולוגיית הבלוקצ'יין.

חלקו השני של המאמר יעסוק במודלים נוספים לממשל בארגונים אוטונומיים מבוזרים.

הכותבת היא מייסדת DAOs4DAO, מומחית מדיניות בלוקצ'יין בארגונים בינלאומיים, ועוסקת במשילות וב-DAO.