יום בחיי: מוחמד מסארוה, דרייבז

מוחמד מסארוה, בן ה-31, מתגורר בכפר קרע. הוא נשוי, ואשתו עובדת כאחות בבית החולים בילינסון. בני הזוג מתגוררים בשכנות למשפחה המורחבת. "כל החמולה גרה לידינו, מעל עשרים בני דודים וגם סבא וסבתא", סיפר מסארוה.

לדבריו, תמיד היה תלמיד טוב, ובתיכון למד במגמה של מדעי המחשב. אחרי התיכון סיים תואר ראשון בהנדסת מחשבים באוניברסיטה העברית בירושלים. את הקריירה בהיי-טק התחיל כמהנדס תמיכה ב-JFrog. אחר כך עבר לאינטל כמהנדס DevOps.

בשנה האחרונה מסארוה עובד בדרייבז (Driivz) – חברה ישראלית-גלובלית שמספקת פלטפורמת תוכנה לניהול טעינה ואנרגיה של רכבים חשמליים, וממלאת תפקיד חשוב במהפכה הירוקה של תחבורה חשמלית בישראל ובעולם.

"התחום של רכב חשמלי ומהפכת התחבורה הירוקה תמיד עניינו אותי", סיפר מסארוה, "ואני מאוד שמח על האפשרות לשלב זאת במסגרת העבודה בדרייבז, שהיא חברת סטארט-אפ מובילה בתחומה בעולם, התורמת משמעותית למהפכה הזאת".

לדבריו, "יש בכפר שלי הרבה צעירים משכילים ומעל חצי מהכיתה שלי בתיכון הלכו ללמוד רפואה בחו"ל, אבל אני היחיד שהלך לתואר במחשבים וקריירה בהיי-טק. במשפחה ובכפר שלי אף אחד כמעט לא מבין מה אני עושה בעבודה. כשאני מספר שהיה לי יום קשה ומתיש, כולם צוחקים עליי, כי הם חושבים שאני יושב כל היום במזגן ומשחק במחשב. רוב החברים וקרובי המשפחה שלי עובדים בעבודות פיזיות, אם זה בענף הבנייה, החשמל או בתחום התחזוקה".

ומה לגבי אפליה? לדבריו, לא חווה אותה כלל בתעשיית ה-טק. "בחברות היי-טק יש אווירה של הכלה וקבלה של כל אדם, באשר הוא אדם", סיפר. "זה לא כמו במסעדות, בשדה התעופה, או במקומות ציבוריים אחרים, ששם מרגישים את האפליה, לצערי".

מוחמד מסארוה עם החברים לעבודה בפסקת קפה במטבחון. על הקיר ברקע תמונות ילדות של העובדים, כי בדרייבז מרגישים בבית. צילום: יח"צ

סדר היום שלי

08:00 – כל המשפחה המורחבת, שכוללת יותר מעשרים בני דודים, נפגשת לקפה אצל סבתא.

08:30 – עולה על הטסלה שלו (בכל זאת עובד בחברה שמספקת פלטפורמה לניהול טעינה ואנרגיה של רכבים חשמליים), ויוצא לעבודה במשרדי דרייבז, שנמצאים בהוד השרון. הנסיעה אורכת יותר משעה.

10:00 – מגיע למשרד, מחבר את הטסלה למטען, אשר מנוהל באופן אופטימלי על ידי פלטפורמת הניהול של דרייבז.

מוחמד מסארוה מגיע למשרד ומחבר את הטסלה למטען, אשר מנוהל באופן אופטימלי על ידי פלטפורמת הניהול של דרייבז. צילום: יח"צ

10:00-12:30 – מכין עוד קפה ומתחיל לעבוד. עובר על המטלות והמשימות, מטפל בכל מה שצץ במהלך היום, מקשקש קצת עם ערן מה-DevOps ועם עוד ארבעה מפתחים מצוות ה-APIs, שאיתם הוא חולק את הקיוביקל.

12:30 – יוצאים עם החבר'ה לאכול ארוחת צהריים. מאחר שבצוות יש שני טבעונים, אנחנו תמיד מחפשים מקומות עם אופציה טבעונית. לפעמים נוסעים לקניון הסמוך ולפעמים רחוק יותר.

13:30 – חוזרים למשרד. כוס קפה נוספת עם "משהו מתוק ליד" ו… לעבודה. הצוות שלי אחראי לאוטומציה של תהליכים ידניים ופנימיים בדרייבז ואנחנו עובדים כדי לשפר את הקיים, וגם בונים תהליכים חדשים – וזה מאוד מאתגר ומעניין עבורי.

17:30 – עולה עם החברים מהצוות לחדר הכושר שבקומה מעל. עושים קצת מתח ותרגילי כוח.

18:30 – יוצא הביתה. הטסלה כבר מחכה עם סוללה מלאה בחניון.

19:30 – מגיע הביתה ומתיישב לארוחת ערב עם אשתי. היא אחראית על הבישולים. בגלל שאשתי עובדת במשמרות בבילינסון, לפעמים קורה שאנחנו לא נפגשים יומיים שלמים. אז מתי שרק אפשר אנחנו מנצלים את הזמן המשותף שלנו יחד. בימים שאשתי במשמרת ערב בבית החולים, אני קופץ לאכול אצל אמא, או אצל סבתא, שגרות ממש בצמוד.

20:30 – מתיישבים יחד בסלון ורואים טלוויזיה. לפעמים זה סדרות בנטפליקס ולפעמים ריאליטי כמו "האח הגדול", עד שמתעייפים והולכים לישון.