יום בחיי: רותי רדאי פרדו, טלדור-וואן

אני בת 30, מתגוררת בנתיבות, בעלת תואר ראשון בניהול המשאב האנושי. עובדת בחברת טלדור-וואן כבר שלוש וחצי שנים. מטה החברה נמצא במגדל עזריאלי בחולון, אבל לפני שנה הקמתי צוות חדש בבאר שבע. נשמע אולי קצת מורכב, אבל נגיע לשם…

אני עובדת בחברת טלדור-וואן בחטיבת היועצים, שמתמחה בגיוס עובדים במיקור חוץ לפרויקטים מורכבים במגזר הממשלתי, הציבורי והמוניציפלי – בעיקר לתפקידים בתחום ה-IT. את הדרך שלי בחברה התחלתי אי שם ב-2018 בסניף החברה באשקלון, שם ישבנו כמה רכזות ונוהלנו מרחוק. לאחר זמן מה הגיעה מגיפת הקורונה. התחלנו לעבוד מהבית, ושם בעצם הכל קרה. גיליתי בעצמי יכולות הנעה עצמית, מיקוד ושליטה פנימי, ואת היכולת לעמידה ביעדים ומשימות, למרות שהעבודה היא מהבית וקיימים בכך לא מעט פיתויים. ואז הגיעה ההצעה שהזניקה את מסלול הקריירה שלי. נטלי שאול, מנהלת מערך הגיוס, פנתה אליי עם רעיון חדש – בנייה והובלת צוות גיוס חדש בדרום. בהתחלה הרגשתי שזו הצעה גדולה מדי עבורי, חששתי לצאת מאזור הנוחות ולקפוץ למים העמוקים, אבל לאחר כמה שיחות משותפות ותובנות עמוקות הבנתי כמה אני יכולה להשפיע, הבנתי את החשיבות בלהקדים ולבנות צוות חדש בדרום, המתעסק בגיוס טכנולוגי ושייך לחברה גדולה ומובילה בתחום.

הבנתי שבזכות הכישורים, היכולות, עבודה מוצלחת מרחוק ועמידה ביעדים, זיהו בי פוטנציאל להוביל צוות המנוהל "בשלט רחוק", סמכו עליי ונתנו לי את הכלים לכך. לאחר כמה חודשים החברה הוציאה אותי לקורס למנהלים מתחילים הנקרא "ניהול צומח". כיום אני ראש צוות, מנהלת שלוש רכזות, אנחנו יושבות במתחם חללי העבודה WORKIES בבאר שבע.

ההורים שלי עלו מאתיופיה לישראל בתחילת שנות ה-90', אני מעריכה אותם על הדרך הקשה שעברו בכדי להגיע לכאן. גאה להשתייך לעדה האתיופית, מבחינתי זו דרך חיים. הם הקנו לי ערכים של כבוד, נתינה וקבלת האחר. אם אדם מסוים מסתכל עליי בדרך אחרת בגלל שאני מהעדה האתיופית, הבעיה היא בו, אני שלמה ואוהבת את מי שאני.

רותי רדאי פרדו, מצטיינת חטיבה בוואן-טלדור. צילום: פרטי

סדר היום שלי

6:30 – השעון המעורר מצלצל. קודם כל ולפני הכל מתחילה ב"מודה אני", חשוב לי להיות בהודיה והכרת תודה. מצחצחת שיניים, מתלבשת ויוצאת לעבודה.

7:15 – עולה על הרכבת מנתיבות לבאר שבע. את הזמן ברכבת אני מקדישה לקריאת תהילים ושמיעת פודקאסט או שיר טוב.

8:00 – כבר הגעתי למשרד, וואו כמה מיילים! נפתחו המון מכרזים ומשרות חדשות, עיקר המכרזים הם במגזר הממשלתי ולכן מהירות התגובה היא קריטית. אבל אני חייבת קפה, מכינה לי ומיד נמשיך עם העבודה.

מתדלקת בקפה. רותי רדאי פרדו, טלדור-וואן. צילום: פרטי

תוך כדי הקפה של הבוקר הטלפון לא מספיק לצלצל, אני עובדת מול ארבע מנהלות מכירות ושלוש הרכזות רוצות להתייעץ ולשתף אותי בהתלבטויות.

אני מחלקת לרכזות את המשימות החדשות ובונה תעדוף משרות יומי לכל אחת מהן, הכולל מכרזים ומשרות חדשות וכאלו מימים קודמים שלא טופלו.

11:00 – מבלי ששמתי לב הגיעה השעה הזו, קפצה לי התרעה במייל: סטטוס שבועי עם נטלי, המנהלת הישירה שלי. הזמן הזה הוא רק שלנו, הישיבה מתבצעת ב-זום, שם אני מתייעצת איתה ומשתפת באירועים שקרו בצוות, באתגרים, רעיונות חדשים ויעדים להובלת הצוות.

הישיבות האלה עוזרות לי מאוד, נטלי היא דמות שהצליחה להשפיע עליי והיא חלק משמעותי בקפיצה שלי קדימה לתפקיד ניהולי, היא מודעת ל"כאבי הגדילה" הקיימים בתפקיד, היא מבינה אותי, סומכת עליי וגורמת לי לחשוב רחוק בבניית החזון. יצאתי מהשיחה עם המון תובנות וחשיבה על המשך הדרך.

13:30 – אוכל! וואו כמה שאני רעבה, אני משתדלת להביא אוכל מהבית, היום אורז וחזה עוף.

14:30 – כבדות של אחרי האוכל, אבל ממשיכים לעבוד במלוא המרץ. יש לי המון דברים להספיק.

בין היתר אני אחראית על כמה משרות. מתקשרת למועמדים ומתחילה לבצע ראיונות עומק. מצאתי כמה מועמדים טובים לתפקידים משמעותיים, הם מיד קיבלו מייל להמשך תהליך.

17:30 – מתחילה להתארגן לקראת סוף היום ומשימות אחרונות, רושמת בפתקית את המשימות שלא הספקתי היום.

מימין: רותי לוקחת רגע לעצמה. משמאל: רותי מתאמנת במכון. צילום: פרטי

19:00 – כמה חיכיתי לשעה הזו, פעמיים בשבוע אני מתאמנת בפילאטיס מכשירים, עשיתי המון חוגים ואימוני כושר אבל פילאטיס מכשירים זו אהבה, אני מרגישה שאני נהנית וסובלת בו זמנית – כיף לא נורמלי! גם אחרי יום קשה אני לא מוותרת לעצמי, ו"תחושת האחרי" היא ההרגשה הכי טובה שיש.

21:30 – אחרי ארוחת ערב, הגיע הרגע הכי מדהים של היום: זמן איכות עם בעלי היקר. אני מאוד נהנית לשתף אותו ביום שעבר עליי, אוהבת להתייעץ אתו ומאוד סומכת על הדעה שלו. אנחנו צופים יחד בטלוויזיה.

23:00 – אני כבר גמורה מעייפות, מצחצחת שיניים ולילה טוב!