והפרחים לאולמרט

הסטודנטים חזרו אתמול לספסל הלימודים, ברוך השם ללא שביתות וללא השבתות. רובם טרם נרגעו מהטראומה שגרמה להם השביתה הקודמת, שביתה ששיבשה להם את כל התוכניות – עבודה, חו"ל וקצת מנוחה. את ספסלי הלימודים יחבשו השנה גם כ-2,000 סטודנטים למדעי המחשב בפקולטות השונות. זהו מספר הנמוך ב-1,650 לעומת שנים קודמות.

המציאות המרה היא, שמספר הפונים ללימודי מדעי המחשב נמצא בירידה. גם המכללות האקדמיות הפותחות את שעריהן בפני הסטודנטים הרוצים ללמוד מחשבים והיי-טק, עדיין לא יכולות לאזן את המצב. מאידך, ממשיכה תעשיית ההיי-טק הישראלית לשווע לכוח אדם. זה לא עניין של מיתון, משבר או האטה. אלו הם תהליכים חולפים, שבתחילתם ובסיומם עדיין יחסרו 3,000 מהנדסים בכל שנה לתעשייה, המייצרת בסך הכל 8,000 איש בכל מחזור ממקורות שונים. ברור לחלוטין שאם אותם 3,000 לא יכבשו את ספסלי הלימודים כעת, אין שום סיבה בעולם שבעוד ארבע שנים, כאשר נהיה אחרי המשבר או אפילו אחרי משבר שני, תוכל תעשיית ההיי-טק וה-IT, למלא את תפקידה כקטר ראשי של המשק, המספק 50% מהייצוא של המדינה.

הנתונים האלו, שכבר נאמרו לא פעם, רלבנטיים לאור העובדה שחזרתם של הסטודנטים לספסל הלימודים נעשתה לאור התערבותו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בפגישת חירום שזימן אליו ביום ו'. אולמרט עשה את מה שממש לא נהוג לעשות בבזאר של המזרח התיכון: הוא נתן למרצים יותר ממה שביקשו. הם נלחמים כבר שנתיים עם שר האוצר, רוני בראון, לקבל 480 מיליון שקלים – והנה, בא ראש הממשלה ונתן להם 515 מיליון. רוני בראון, שנציגיו ישבו באותה פגישה, החוויר. הוא בכלל רצה לסגור איתם על 370 מיליון.

נתעלם כרגע מהשיקולים מדוע אולמרט עשה את מה שעשה, ונתעלם גם מהשאלה המתבקשת – מדוע לא עשה זאת לפני שנה ולפני שנתיים, שהרי גם אז עמדו ראשי הסגל האקדמי מול לשכתו כעניים בפתח. יש לכך הרבה תשובות רק אחת מהן היא אמיתית. אולמרט ביקש לרמוז לנערי האוצר, ולשר שלו, שהציבור מאס עד ללא גבול בציניות הבלתי נסבלת שבה מודדים הכלכלנים של האוצר כל פרויקט, כל דבר חשוב ולאומי. כך הם עשו שלוש שנים ליולי תמיר, כך הם עושים לאחיות, לרופאים, וגם לסגל האקדמי. הגדיל לעשות השר בראון, שהכתיר אותם כבזבזנים, סחטנים, ומה לא. האם האוניברסיטאות הן המוסד הלא יעיל היחיד במדינה? כל השאר פועלות על פי הספר?

בהחליטו ללכת הפוך על הפוך, ביקש ראש הממשלה לרמוז שהגיע הזמן לשים סוף לשיטת הקומבינות בכל מה שקשור לדברים החיוניים למדינה. המרצים מבקשים 480? עורך הדין בראון וצוות המשא ומתן יוריד אותם ל-370 וגם זה לא סופי. לא חשוב מה המשמעות של זה, לא משנה אם בגלל זה עוד כמה מאות איש ירדו מהארץ כדי לחפש אכסניה טובה יותר למחקרים וחוקרים.

בראון אמר 370 מתוך ידיעה, כי גם את זה לא ייתן. כי ככה בבזאר של המזרח התיכון: הכל פתוח למשא ומתן, הכל מדיד דרך חור הגרוש – כביכול כדי לשמור על תקציב המדינה. כשמדברים עם הסגל האקדמי על תוספת תקציב, אז זה משא ומתן עם סחטנים, היושבים במגדלי שן, וכאשר מנהלים משא ומתן עם ש"ס, 1.5 מיליארד שקל כבר נפלו מהכיס של ציפי לבני, ואם היו מתעקשים על עוד חצי מיליארד – היה המשא ומתן נופל – ורוני בראון לא צעק.

ההפרש בין מה שאולמרט נתן לאוניברסיטאות לבין מה שהם דרשו, הוא 35 מיליון שקלים. ההפרש בין מה שקיבלו לבין מה שרוני בר און רצה לתת להם, הוא 155 מיליון שקלים. "מאיפה ניקח את זה?", צוטטו נעריו של בראון זועקים בעקבות החלטת ראש הממשלה. כאילו שמדינת ישראל, וכל עתידה הכספי, תלויים באותם שקלים שאולמרט הוסיף.

המהלך שעשה אולמרט הוא נכון וההגינות הציבורית מחויבת לומר לו תודה. הפרחים הפעם מגיעים לו. אין לזה שום קשר לסיום כהונתו ולנסיבות בה הוא עוזב אותה. ההחלטה שלו הראתה שאין ואקום, שעדיין יש כאן מדינה שצריך לנהל עד מרץ. התוספת לתקציב, כך יש לקוות, תשפר את מאזן הבוגרים שיסיימו את מקצועות ההנדסה והמחשבים. הלימודים הללו חשובים לא רק לאותם צעירים, כדי לתת להם תקווה שיש מה לעשות עדיין בארץ הזו, ולא כדאי לגרום להם להצטרף ל-800 אנשי סגל ומרצים ששוהים בחו"ל מטעם האקדמיה, ואיש לא בטוח כמה מהם יחזרו אם בכלל.

אתמול בבוקר ערכה גוגל כנס ראשון לכמה מאות מפתחים בסביבת גוגל. מרגש היה לראות את הקהל הצעיר, האנרגטי שזרם לאולם כדי לשמוע על החידושים האחרונים מבית גוגל – חידושים שרבים מהם מפותחים במרכז הפיתוח של החברה בתל אביב ובחיפה. למתבונן מהצד, היה זה אור בקצה המנהרה: התקווה שאכן יש עתיד לתעשייה ולא הכל שחור. המהלך שעשה אולמרט ביום ו', חשוב הרבה יותר מסכום הכסף שנתן לאוניברסיטאות. הוא מבטיח שגם בשנים הבאות, כאשר יערכו כנסי מפתחים, לא תהיה בעיה למלא את האולמות.