על גיוס עובדים, סיבים אופטיים ופריפריה

ענף ההיי-טק הישראלי מתכנס, כידוע, בין גדרה לחדרה. אזורי הפריפריה בנגב ובצפון עדיין משוועים לחברות היי-טק ובכלל, לאזורי תעסוקה. שלא לדבר על המגזר הערבי, שם כמעט שלא קיימים כאלה. המחסור החמור בכוח אדם, שניכר בכל הענף, קשה יותר באזורים אלה, עקב היעדרותו של ההיי-טק מהם ומאחר שגם החברות שנמצאות שם מתקשות לגייס עובדים.

מהצד השני, בכל שנה מסיימים מאות סטודנטים למקצועות הטכנולוגיה למיניהם את האוניברסיטאות והמכללות, ולא רק במרכז הארץ. גם אלה שלומדים וגרים בפריפריה רוצים לעבוד בהיי-טק, אבל במקרה שלהם – אין להם היכן. לכן, חלקם מבלה שעות רבות בדרכים כדי להגיע למקומות העבודה באזור המרכז, חלק אחר עובד במקצועות אחרים והחלק השלישי, ואולי המשמעותי יותר, לא מוצא כלל עבודה. כך או כך, המצוקה של שני הצדדים – הן החברות והן המועמדים לעבודה – גדולה, ומתחילה להיות קריטית.

השבוע עלה לאוויר קמפיין שילוט חוצות מקורי לגיוס עובדים של חברת תוכנה בתחום הספורט בשם LSports מאשקלון, שמבטיחה למי שיבוא לעבוד אצלה לא רק שכר הולם, אלא רווח של חודש מהחיים. למה הכוונה בדיוק? ההסבר הוא שאותם מהנדסים ובוגרי לימודי מדעים וטכנולוגיה שעושים את דרכם יום יום מהפריפריה למרכז כדי להתפרנס מפסידים לפחות חודש מהחיים, ואם הם יעבדו, למשל, בחברת הסטארט-אפ האשקלונית, יהיה להם יותר זמן למשפחה, לחברים, לבילויים ועוד. יהיה מעניין לעקב ולראות כמה עובדים LSports תצליח לגייס בעקבות הקמפיין, אבל אם מסתכלים על כך קצת יותר במבט רחב יותר וברצינות, מדובר בסימפטום לבעיה המורכבת המוזכרת כאן.

גם כאן: הרשויות לא מסונכרנות ביניהן

ברמה הלאומית, יש כמה קולות, שכרגיל אינם מסונכרנים זה עם האחרים. אמנה כאן שניים מהם: מצד אחד מדברים על הצורך בהשקעה בתחבורה ציבורית – אוטובוסים ורכבות – ובכבישים בפריפריה, על מנת לקצר את זמני הנסיעה משם למרכז. אלא שמהצד השני, ראשי היישובים והרשויות באזורים אלה דורשים שהמרכז יהיה בפריפריה ולא להפך. המשימה הלאומית שכל אחת מהממשלות האחרונות הגדירה היא שיש לעשות מאמץ שבוגרי המדעים ואנשי ההיי-טק יישארו לעבוד בפריפריה, ולשם כך יש לייצר אקו-סיסטם בכל אחד מאזורי הארץ. זאת, על מנת שחברות היי-טק שיגיעו לדרום או לצפון יצליחו לגייס עובדים, ושיהיו להם גם שירותי חינוך, תרבות, בריאות וכדומה.

אלא שתוכניות לחוד ומעשים לחוד: תשתיות התחבורה והנגישות לדרום ולצפון עדיין רחוקות מלהיות משביעות רצון, ועובדים רבים מבלים בכל יום שעות רבות במכת המדינה שנקראת פקקים. בנוסף, בגלל חוסר תיאום בין משרדי הממשלה וביניהם לבין הרשויות המקומיות, ובגלל העדר תכלול, גם במקומות בפריפריה שיש בהם אזורי תעסוקה אין מספיק תנאים לעובדים ולבני משפחותיהם.

אילו הממשלות היו מתגייסות ברצינות כדי לממש את היעדים שלהן בתחומי ההיי-טק, הפריפריה הייתה כיום במקום הרבה יותר קרוב, ואולי אף דומה, למה שקרוי הסיליקון ואדי – מרכזי הענף בהרצליה, רעננה, תל אביב ושאר הערים הרלוונטיות בגוש דן ובשרון

פתרון אפשרי לכך הוא העבודה מרחוק – זאת שקרנה עלה מאוד בתקופת הקורונה. כדי לאפשר אותה מוביל משרד התקשורת, בראשות השר יועז הנדל, מערכה די אגרסיבית לפרוש סיבים אופטיים ברחבי הארץ. השר הנדל הציב את הנושא כפרויקט דגל במשרדו, ועל כך הוא גם נבחן. הוא מנסה לדרבן את הזכייניות לפרוס את הסיבים במהירות בכלל המדינה, לרבות בנגב ובגליל, גם אם שם, הרווחיות שלהן פחותה מאשר במרכז הארץ.

השבוע הופיע הנדל בוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל ביטון, והציג את נתוני הפריסה של הסיבים. באופן כללי, תמונת המצב שהוצגה הצדיקה את שביעות הרצון שהציג שר התקשורת, שלא היסס להחמיא לעצמו ולצוות משרדו. אחוזי הפריסה, בממוצע ארצי, מתקרבים ליעדים שהוצבו לחברות. אבל כאשר צוללים אליהם ומסתכלים על שיעורי הפריסה ביישובי הפריפריה אל מול היעדים שהממשלה הציבה, מגלים שהתמונה רחוקה מלהיות אופטימית. הפערים בין המרכז ליישובים כמו ירוחם מגיעים לעשרות אחוזים. המשמעות היא שקצב הפריסה שם הוא איטי, כי החברות שקיבלו זיכיון לעבוד באזורים אלה לא ממהרות להגיע לשם. הן עובדות, אבל לא במהירות ובנחישות שהייתה מצופה מהן. הנדל הבהיר שכדי לעודד אותן נקבעו מנגנון עידוד ובונוסים כספיים. אלא שעל פי הדו"ח של משרד התקשורת, זה עדיין לא עוזר, או לפחות לא עזר בתקופה שאליה הוא מתייחס – בשנה שעברה. בדיוק כמו שכאשר פרסו את הטלוויזיה בכבלים ברחבי הארץ, אי אז לפני שלושה עשורים, החברות הזכייניות לא השקיעו מספיק בחבלי הארץ שנמצאים מחוץ לתחום גדרה-חדרה. אז גם כיום, לממשלה אין מספיק מנועי ומנגנוני אכיפה, במיוחד כשהיא עצמה פועלת בנושא זה בעצלתיים, בלשון המעטה.

השורה התחתונה: עד שתושבי הפריפריה יוכלו לגלוש באינטרנט במהירות של הסיבים האופטיים, או להגיע במהירות למקום העבודה, ייקח עוד לא מעט זמן. אילו הממשלות – כולל זו הנוכחית, שכללה את הנושא בקווי הייסוד שלה – היו מתגייסות ברצינות כדי לממש את היעדים הללו, הפריפריה הייתה כיום במקום הרבה יותר קרוב, ואולי אף דומה, למה שקרוי הסיליקון ואדי – מרכזי ההיי-טק בהרצליה, רעננה, תל אביב ושאר הערים הרלוונטיות בגוש דן ובשרון.