Web 3.0 – האם כבר שמעתם עליו?

חלק א'*

סדרת המאמרים הבאה תעסוק בסקירת ה-Web לדורותיו, עד ימינו – תחילתו של עידן Web 3.0. נסקור את האיומים וההזדמנויות של הארגונים ונציג מספר נקודות מפתח לחשיבה אסטרטגית למקבלי ההחלטות בארגון.

ניתן לומר בהסתכלות רחבה ושטחית, שהאינטרנט בגרסתו הראשונה היה צבר של מידע שהוצג למשתמש. האינטרנט יצר שיבוש משמעותי דאז, ונוכחות אינטרנטית הייתה נדרשת. אך חשוב לציין כי לא היו טכנולוגיות מורכבות שתמכו בווב 1.0

החלק הראשון שלפניכם יעסוק בסקירת Web 1.0 ו-Web 2.0, כאשר בחלק השני נתעמק ונסביר את מאפייני ה-Web 3.0, שיכללו דוגמאות והסבר אודות המטאברס. בחלק השלישי נציג ונאפיין את המטאברס והשימושים בו, הלכה למעשה.

נכון להיום (יוני 2022), טרם קיימת הגדרה חד משמעית ומוסכמת אודות ה-Web 3.0. בתעשייה קיים ויכוח ויש אי הסכמות בנוגע לשאלה מה נכלל תחת המונח המשבש החדש הזה. ארגונים תוהים כיצד עליהם להתכונן ליום שבו ה-Web 3.0 יהפוך לסטנדרט כפי שקרה עם Web 2.0, החל משנת 2004 לערך ועד היום.

על מנת לענות על שאלה זו ולנסות לחזות את האתגרים שיהיה על הארגונים להתמודד, נחזור בקצרה להיסטוריה של האינטרנט, החל מ-Web 1.0, ונציג את השינויים בתפישה ובטכנולוגיות התומכות. 

במאמר נציג את דעתנו והגדרה סובייקטיבית על מעמד המשתמש בדורות השונים, בכדי להעביר את מסר השינוי והתגובות האפשריות לשיבוש מצד המשתמשים, האיומים וההזדמנויות בארגונים.

האם אנחנו עוברים כעת מ-Web 2.0 ל-Web 3.0? צילום: אילוסטרציה BigStock

Web 1.0

החל משנת 1991, בתחילת דרכו של האינטרנט, דפי הווב והאתרים השונים כללו מידע נטו "לקריאה בלבד". לא היו מערכות לזיהוי כניסת משתמשים או אפשרויות ליצירת תוכן על ידם, כמו בלוגים או טוקבקים, וגם לא איסוף דטה (במשמעות המוכרת כיום). האינטרנט עדיין לא היה מונע מרווחי פרסומות. ניתן לומר בהסתכלות רחבה ושטחית, שהאינטרנט בגרסתו הראשונה היה צבר של מידע שהוצג למשתמש. האינטרנט יצר שיבוש משמעותי דאז, ונוכחות אינטרנטית הייתה נדרשת. אך חשוב לציין כי לא היו טכנולוגיות מורכבות שתמכו בווב 1.0. המצב הסטטי של הדפים יצר ייצוג דמוי אנציקלופדיה, שאפשר לדפדף בה עד אינסוף ולצפות באותם דפים עם אותו התוכן. המשתמש היה נטול השפעה. בזמן ששני משתמשים צפו באותו קישור, הם ראו בדיוק אותו דבר. על כן נוכל לכנות את המשתמשים כ"צרכנים". תפקידו של המשתמש היה לצרוך את התוכן ותו לא. במהלך השנים התפתחו כלים לווב, כמו Java ו-Flash שאפשרו יצירה של שינויים מהותיים בדפים ובאופן צריכתם.

נציין שלא ניתן להצביע על מועד מדויק בו קרה השינוי, אלא ניתן להצביע על רצף שינויים שאפשרו למאמצים המוקדמים (Early Adopters) להטמיע את השינוים, עד לכניסתם למיינסטרים. הדבר קשור גם לקצב ההופעה והשימוש בציודי קצה, כמו מחשבים, סמארטפונים וטאבלטים, נושא שנשאיר למאמר אחר.

Web 2.0 

בסביבות שנת 2004 חל שינוי מהותי בתפקיד הצרכן. אם עד כה המידע נע חד-כיוונית, מהאתר אל המשתמש, כעת תנועת המידע הפכה לדו-כיוונית. ארגונים החלו לאסוף נתונים על הצרכן. המעבר לקשר דו-כיווני חולל מהפכה, שבשלב ראשון לא נראתה משבשת. הראשונים לקרוא את המפה, צעדו קדימה ותאגידי ענק משמעותיים נולדו במהפכה זו במגוון תחומים, ביניהם: רשתות חברתיות, חברות תיירות, מנועי חיפוש, מערכות דירוג, קניונים וירטואלים, פרסום ושיווק, ובעצם בכל תחומי החיים.

השיטה של החברות דאז הייתה איסוף דטה על המשתמשים והצגת תוכן מותאם אישית (פרסונליזציה) במאמץ להשאת רווחים. יתרה מכך, שלב משמעותי באיסוף הדטה הביא ליצירת שוק משני (רווחי לא פחות) של סחר במידע על הלקוחות, לטובת פרסום ממוקד. מהלך זה הפך את הצרכן להיות ה-מוצר. מה שגם גרם לשיבוש משמעותי למשתמשי הקצה, שנאלצו לוותר (באישור או לאו) על פרטיותם, שהרי מידע שנאסף עליהם לא רק מוחזק בידי הארגון שאוסף אותו, אלא שהוא ממשיך הלאה ונסחר, וכבר לא ניתן לעצור את הגלגל. כל צרכן ידוע ומוכר למערכות איסוף המידע, עד לרמה הכי פרטנית – אם יש לו משפחה, באיזה רכב הוא נוסע – ועד יכולת חיזוי נושאים שהצרכן לא ידע על עצמו. כך לדוגמה, זוג נשוי שגר באותו משק בית (אותו IP לצורך העניין, או אותן קואורדינטות GPS) עם זוג ילדים. נניח שהבעל מבקש להפתיע את אשתו וילדיו ולאמץ כלב. בחיפוש ברשת האב מבצע חיפושים על סוגי כלבים, מקומות אימוץ, שיטות טיפול וגידול, מזון מועדף ואפילו טיפים לאילוף ומשחקים עם ילדים. באותו רגע שהמחולל מבצע את איסוף הנתונים, לאישה קופצות פרסומות ומודעות שונות לרכישת אביזרים נלווים לכלבים, כמו קערות מעוצבות לפי טעמה ורצועות "שבמקרה" מוצעות בשלושת הצבעים האהובים עליה.

הצרכן הוא זה שוויתר על הפרטיות עבור התאמת התוכן, דבר שעם הזמן הפך לסטנדרט בתעשייה, שכן לא הייתה לצרכן ברירה אלא לשתף את המידע עליו, אם הוא מבקש להמשיך ולהשתמש בשירותי האינטרנט. משמעות מודל המידע הדו-כיווני היא שאותו קישור לאתר מסוים היה מעובד לגרסאות שונות בהתאם לצופה, כך שלא נצטרך לעבור את אותה החוויה כישות אנונימית. כך הפיד של כל אחד מאיתנו בפייסבוק נראה שונה וכך גם מחירי הטיסות באתרי סחר, שונים מאדם לאדם.

*חלקי ההמשך בסדרה יפורסמו השבוע, בימים ב' ו-ג'

הכותבים הם: צבי טובול-לביא – חוקר Web 3.0 ומטאברסים, Inverse.city, דוקטורנט ב-EIASM; ורז הייפרמן – יועץ לטרנספורמציה דיגיטלית, BDO