המאגר הביומטרי: השרה מחליטה לא להחליט – והאזרחים משלמים

ביום א' הקרוב תתכנס ועדת החוק, חוקה ומשפט של הכנסת כדי לאשר את בקשתה של שרת הפנים, איילת שקד, להאריך בשלוש שנים את הצו שקשור במאגר הביומטרי השנוי במחלוקת. הנימוק של השרה שקד הוא שהגורמים המקצועיים אמרו לה שהם לא הספיקו להתארגן למימוש החוק, שעבר עוד ב-2017 ושמחייב לכלול במאגר ממשלתי את נתוני הזיהוי של תושבי מדינת ישראל שמבקשים לעבור לתעודת זהות ביומטרית או לדרכון ביומטרי.

מאחר שהנושא עורר מחלוקת ו-ויכוח ציבורי סוער, ומאז התחלפו שרי הפנים, נקבעה הוראת שעה שלפיה השר יכול להפעיל שיקול דעת ולהחליט לקצר או להאריך את תוקף יישום החוק לתקופה שלא עולה על חמש שנים בכל פעם.

המאגר הביומטרי הוא אחד המחדלים הגדולים ביותר של המכרזים בשירות הציבורי, שכולל גם את תעודות הזהות הדיגיטליות, שכונו "חכמות" ושצריכות להיות משולבות בזיהוי ביומטרי. שורה של חוות דעת, מאבקים ציבוריים ולא מעט דו"חות של מבקר המדינה מצאו ליקויים חמורים במאגר, והומלץ לסגור אותו, מאחר שאין לו תקדים במדינות נאורות.

הגיע הזמן לומר שלום ולא להתראות למאגר הביומטרי. צילום: BigStock

אולם, לאורך כל הדרך, שרי הפנים התרחקו מקבלת החלטה בנושא זה – לסגור את המאגר הביומטרי או לחייב את כל אזרחי מדינת ישראל לעבור לתעודות ביומטריות. למרבה הצער, השרה שקד, המכהנת בממשלה שכינתה את עצמה ממשלת השינוי, לא שונה מקודמה, אריה דרעי, ומקודמו, אלי ישי, שלאורך הקדנציות שלהם גלגלו את ההחלטה כל אחד לשר הבא אחריו. אף לא אחד מהם גילה מנהיגות וקיבל את ההחלטה המתבקשת: לסגור את המאגר הביומטרי. עכשיו מבקשת השרה שקד להאריך את תוקף הצו בשלוש שנים – זמן נצח בפוליטיקה הישראלית. ספק אם הממשלה הנוכחית תשרוד את שלושת החודשים הקרובים, שלא לומר שלוש שנים.

נכון שההחלטה לא פשוטה – אבל היא מתחייבת

ההחלטה על סגירת המאגר הביומטרי לא פשוטה בין היתר על רקע העובדה שהמדינה השקיעה מאות מיליוני שקלים בהקמת המאגר הביומטרי, והושקעו בכך משאבים רבים נוספים, בעיקר של כוח אדם. אולם, המאגר הביומטרי הפך להיות יעד מסוכן לדליפה חמורה של מידע על אזרחים. גם ההסברים הרבים שניתנו על ידי המומחים מהממשלה, שלפיהם המידע שנלקח מהאזרחים לא נמצא במקום אחד ולא ניתן לפריצה, לא הרגיעו את הציבור ואת אנשי המקצוע האחרים. בעידן של שיא בפריצות סייבר לגופי ממשל וביטחון, שהם הרבה יותר מאובטחים מהמאגר, אין כל סיבה שמדינת ישראל תחזיק בידיה מידע על טביעות אצבע וזיהוי פנים של אזרחים תמימים.

מחדל המאגר הביומטרי הוא אחד המחדלים הגדולים ביותר בתולדות המחשוב הממשלתי. מי שתולה תקוות שהממשלה הנוכחית, לרבות שרת הפנים שקד, תתגייס לפתרון הבעיה – צפוי להתאכזב

גם הסיפורים שמידע זה לא עובר למשטרה הופרכו כבר יותר מפעם אחת, והמשטרה הודתה בהזדמנויות שונות שהיא בהחלט נעזרת במידע כדי לאתר עבריינים. כל זה יפה, רק אף אחד לא השיב על השאלה האם כדי לתפוס עבריינים צריך להחשיד את כלל אזרחי ישראל ולקחת מכל אחד מהם טביעות אצבעות.

יש לציין שגם התשובה שיש מדינות שתנאי הכניסה אליהן כוללים טביעת אצבעות לא תופסת, כי אותן מדיניות לא שומרות את טביעת האצבעות.

הנימוק הכי ישראלי שקיים

כך אנחנו מגיעים לישיבה של הוועדה ביום א', שבה השרה שקד, שיש להניח שטרודה בהישרדות הקואליציה הרבה יותר מאשר בטיפול בתעודות הזהות שלנו, מבקשת להאריך בשלוש שנים את הוראת השעה לגבי יישום החוק הנוגע למאגר הביומטרי. הנימוק הוא הכי ישראלי שקיים: "לאחר שהשרה שמעה את גורמי המקצוע, היא החליטה שלא ניתן לסיים את תקופת ההוראה, לצורך סיום ההתארגנות לרכש אמצעים טכנולוגיים והטמעת מערכת הליבה של המאגר". האם חמש שנים לא מספיקות כדי לבצע את אותה התארגנות, שספק אם מישהו בכלל יודע לספר מהי? השרה וחברי הכנסת יודעים היטב שאין כל היערכות של משרד הפנים לחיפוש אחר טכנולוגיה, כי פשוט אין בה צורך. את המאגר אפשר לסגור, לשחרר את אזרחי ישראל מחובת מסירת נתונים אישיים שלהם לשמירה במקום עלום ולסיים סוף סוף את הנפקת התעודות הביומטריות.

המראות והסיפורים המעצבנים שמתפרסמים בתקופה האחרונה כמעט מדי יום על מחדל חידוש הדרכונים לא נובעים רק מעומס יתר חריג שיש על עובדי הלשכות. כרגיל, אותם עובדים הם ה-ש.ג., שתמיד אפשר להאשים אותו. הסיפור הוא חוסר משילות וחוסר יכולת ליישם כמו שצריך חדשנות וטכנולוגיה בהליכי הענקת וחידוש התעודות המזהות, כולל דרכונים, לכל תושב.

אלא שכאמור, הסיפור הוא הרבה יותר רחב וחמור מבעייתיות בחידוש דרכונים. כפי שנכתב לא פעם בטור זה, מחדל המאגר הביומטרי הוא אחד המחדלים הגדולים ביותר בתולדות המחשוב הממשלתי. מי שתולה תקוות שהממשלה הנוכחית, לרבות שרת הפנים שקד, תתגייס לפתרון הבעיה – צפוי להתאכזב.