פרשת NSO: השאלות שנותרו ללא מענה
מי נתן את ההוראה? האם מי שביצע את החדירות ללא צווים משפטיים, כפי הנטען, ידע שזה חוקי? ומה היה המניע לכל זה?
השבוע המשכנו לראות, וביתר שאת, איזו סכנה מוחשית יש לדמוקרטיה בישראל. זאת, לאחר המשך ההדים של סדרת התחקירים של כלכליסט על השימוש של המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס מבית NSO. הפעם, התחקיר שלו היה "מפוצץ" יותר מהתחקירים הקודמים: העיתון חשף שלכאורה, המשטרה יכולה לראות באמצעות התוכנה את כל מה שהאנשים שהיא עוקבת אחריהם עושים בסמארטפונים שלהם – משיחות מקצועיות ועד התכתבויות אישיות, מעבודה ועד לגלישה ברשתות החברתיות, ועוד.
היועץ המשפטי היוצא, אביחי מנדלבליט, הקים צוות לבדיקת הפרשה, בימים האחרונים הוחלט להרחיב אותו באנשי שב"כ ומוסד, ומחליפתו בתפקיד, גלי בהרב-מיארה, הודיעה כי היא תיכנס לעובי הקורה. בתקשורת המשיכה הסערה, כולל ברשתות החברתיות, ובוועדת החוקה של הכנסת הוסיפו לדון בצדדים המשפטיים של הפרשה.
נכון לרגע זה, ככל שמעמיקים בסיפור הזה מגלים תמונה מדאיגה ביותר: נראה שיש, או לפחות היה, במשטרה דפוס פעולה של הפעלת תוכנת פגסוס, והיד שהפעילה אותה הייתה קלה מאוד. לא ברור עדיין מי נתן את ההוראה? האם מי שביצע את החדירות ללא צווים משפטיים, כפי הנטען, ידע שזה חוקי? ומה היה המניע לכל זה – האם זה היה מניע חקירתי נטו או שמא מעורבים כאן צרכים אישיים? ייתכן שצריך לערב כאן פסיכולוגים.
המילים "טכנולוגיה מתקדמת" רחוקות מהמציאות במשטרה
התוצאה הישירה והמיידית של החשיפה העיתונאית היא נעיצת מסמר נוסף בארון הקבורה של האמון הציבורי במשטרה – וזה חמור מאוד. בבת אחת הפכו בעין הציבורית אלפי קצינים, חוקרים ושוטרים, שעושים יומם ולילה כדי לשמור על ביטחון הפנים, להאקרים מסוכנים עם גישה לתוכנת ריגול סייבר, שזמינה להם בכל רגע. כשאתה חשוד מראש בדברים שאין לך נגיעה אליהם, המוטיבציה שלך יורדת באופן טבעי, וזוהי תכונה שהפושעים המתוחכמים יודעים לזהות מיד. התוצאות של זה כבר מורגשות בשטח, בביטחון הפנים המעורער. מסקנות הבדיקה אולי יסירו את העננה מעל אלפי אנשי המשטרה ששומרים עלינו, אבל כותבי הדו"ח יצטרכו להפגין כושר יצירתיות עילאי כדי שמישהו יאמין להם.
החשש הוא שאם לא יהיו הוכחות חותכות לשימוש הנטען, ההצטיידות של המשטרה באמצעים טכנולוגיים תיעצר, בגלל טראומת NSO – וזה לא פחות מסוכן מעצם השימוש ברוגלה
כפי שנכתב פה באחרונה, אף אחד לא רוצה משטרה שתילחם בפושעים בעזרת יוני דואר, וכולם בעד שיהיו לה האמצעים הכי משוכללים כדי להיאבק באיומים הרבים. צחוק הגורל הוא שמי שמכיר קצת מבפנים את עולם התקשוב המשטרתי יודע עד כמה המילים "טכנולוגיה מתקדמת" רחוקות מהמציאות במשטרה. החשיפה שהיא משתמשת בפגסוס של NSO לא תקדם את המצב הזה. החשש הוא שאם לא יהיו הוכחות חותכות לשימוש שכזה, ההצטיידות של המשטרה באמצעים טכנולוגיים תיעצר, בגלל טראומת NSO – וזה לא פחות מסוכן מעצם השימוש ברוגלה.
הרגשות כלפי NSO – מעורבים
בתוך כל אלה, גם NSO עצמה נמצאת בעין הסערה. הרגשות כלפי חברה זו מעורבים עד כדי כך שיש חברות שמבקשות לא להיות מזוהות איתה. דברים ברוח זו אמר לפני שבוע גיל שויד, מנכ"ל צ'ק פוינט.
מי במשטרה נתן את ההוראה? צילום: BigStock
שאלת המעורבות של NSO היא סוגיה בפני עצמה: מצד אחד, יש משהו בטענת החברה שהיא מוכרת כלים באישור המדינה ולא מעורבת ביישום שלהם אצל הלקוחות שלה. זה דומה ליצרנית צמיגים, שלא הגיוני לתבוע אותה על הרוגים בתאונות דרכים שנגרמו במכוניות שנוסעות על הצמיגים שלה. אבל, מהצד השני, אסור ליפול לניסיונות של חברה זו לנתק מעצמה כל אחריות. מאז ומתמיד, כל טכנולוגיה שפותחה שימשה לדברים טובים ולא טובים. אלא שהיצרן לא מנותק מהסביבה שבה הוא חי – לצורך העניין מדינת ישראל. NSO לא יכולה להתחמק גם מהטענה שהיא ידעה מי משתמש בתוכנה זו בתוך המשטרה, ואם החברה זיהתה חריגות שנוגדות את ערכי הדמוקרטיה, היה עליה לעצור ולדווח. ועדת החקירה, אם תקום, חייבת לבדוק גם את ההיבט הזה, ואף לשרטט גבולות ברורים בקשר שבין הטכנולוגיה לערכים, לקווים אדומים שלא חוצים אותם בעבור חופן דולרים.
צריך להיות ערניים ולא לאפשר לאלה שחוקרים כעת את הפרשה לברוח לפינה נוחה להם ולהעמיד את הדיון הציבורי בפרשה סביב השאלה האם העובדות בתחקיר של כלכליסט נכונות או לא. לא התחקיר עומד לחקירה, אלא התופעה החמורה. העיתונאים זרקו כאן פצצה (מטאפורית, כמובן). התפקיד של הקברניטים הוא לאתר את הפצצה כמה שיותר מהר ולנטרל אותה, רגע לפני שכבר לא תהיה פה יותר מדינה דמוקרטית.
כלכלה דיגיטלית – רק בקו הירוק?
כאשר מדברים על יוקר המחיה מציינים שאחת הדרכים להגדיל את מעגל העבודה במשק, ובכך לאפשר לעוד אנשים להתפרנס בכבוד, היא הכלכלה הדיגיטלית. שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, אמרה בשבוע שעבר בכנסת שהיא הקימה צוות בדיקה שיסקור את הכלכלה הדיגיטלית בישראל ויגיש המלצות כדי לקדם אותה.
אתמול (ד') דיווחנו כאן על דו"ח של הבנק העולמי, שמאשים את ישראל בתקיעת מקלות בגלגלי הכלכלה הדיגיטלית ברשות הפלסטינית. גם שם, תשתיות אינטרנט וכלים חכמים יכולים לאפשר להרבה מובטלים לצאת לעבודה ולשפר את רמת החיים שלהם. זה גם אינטרס שלנו, כל עוד אנחנו שולטים שם, או במעטפת. והנה מתברר שמי שמקשה על מימוש הכלכלה הזו היא ממשלת ישראל, בכל מה שקשור לפרישת תשתיות שיאפשרו את אותה כלכלה. רצוי מאוד ששרת הכלכלה תקרא את הדו"ח ותביא אותו לידיעת הצוות שהקימה, כדי שהמסקנות שלו יהיו רציניות, ולא יכללו כלכלה דיגיטלית רק בגבולות הקו הירוק.
הטכנולוגיה טסה הרבה יותר מהר מהרגולציה וזה במקרים רבים שורש הבעיה. זה לא רק תוכנות ריגול מתוחכמות. זה גם הון עתק שנמצא בידי יחידים והוא לעיתים גדול מתקציב מדינה והמבין יבין. שמירה מינימאלית על זכויות הפרט מחייבת התגייסות מהירה של בעלי המקצוע הטובים ביותר בתחום ויצירת מעטפת רגולטורית שהבטיח שמחזיקי תוכנות רוגלה לא ישלטו בחיינו הפרטיים ובעלי הון עתק לא יתערבו בענייני חוק ושלטון. זה מסובך אבל זה אפשרי. דוגמא רעה לאפשרות דו קיום של עשירים מופלגים אבל מנוטרלים ממעורבות בשלטון הן רוסיה וסין. אבל שם זה קל כי דיקטטורה פותרת בעיות כאלו בקלות יחסית. במשטרים הדמוקרטיים מתקשים להגדיר את הגבולות ולכן ההון חודר ומתי ב במרכז הבמה כגורם מכוון משפיע ומחליט באצטלה של יעוץ וחברות עם נבחרי השלטון. זו הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה ולחופש האישי של כל אדם.
יהודה כמחבר כתבה זו שאלה לי אליך? איזה חקר עיתונאי ביצעת על מנת לבסס את אמירותיך? מהיכן הנתונים שגיבשו את האמירה שהמשטרה רחוקה מטכנולוגיה מתקדמת? כמה קלות הן האצבעות על המקלדת וכמה רחוקה העת בה העיתונות שיקפה עובדות והצגת הדברים לאשורם. חבל שכיום אנשי המדיה התקשורתית אינם נאמנים לעבודתם ולתכליתה ואולי אם היו מפסיקים לחפש אייטמים ״צהובים״ היו פועלים לאיסוף ממצאים ועובדות וניתוחם ואז היו רואים שיש להם ללמוד הרבה מהנאמנות המשקפת את השוטרים ואת דבקותם בתכלית עבודתם. אני רק יכול להצר על כך שאיבדתם כל יושרה פנימית וזוהי המורשת שתותירו לדורות הבאים.