פרשת NSO: בעד המשטרה – לא נגדה

הימים ימי שיא הטרור הפלסטיני, האינתיפאדה השנייה מכה במלוא עוזה. בצהרי יום חמישי, ה-11 בדצמבר 2003, פיצוץ גדול נשמע ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. המחשבה בלב כל הייתה שזה עוד פיגוע. אולם, בתוך זמן לא ארוך הוברר שאין מדובר בפיגוע לאומני, אלא מונח חדש בא לשיח הציבורי: פיגוע פלילי. יעד הפיצוץ אמנם היה זאב רוזנשטיין, אז מבכירי הפושעים במדינה, אבל קורבנות הטרור הפלילי היו חפים מפשע: רחמים צרויה, בן 43 מתל אביב, שעבד בחברה להשכרת מוניות ובא לאכול צהרים; משה מזרחי, בן 27 מאילת, שליח של חנות להמרת כספים; ונפתלי מגד מאשדוד, בן 19, שהיה בחנות של אבא בדיוק כש-"הזאב" הגיע. שלושתם מתו מהפיצוץ, שכאמור, נועד לחסל את רוזנשטיין.

ב-1974 עלה לאקרנים הסרט השיחה (The Conversation) של פרנסיס פורד קופולה, בכיכובו של ג'ין הקמן. השיחה עוסק בהארי קול, מתקין האזנות סתר שמוצא את עצמו במרכזה של קנוניה. הוא הוקרן יחסית בסמוך לאירועי פרשת ווטרגייט, והעלה לשיח נושאים כמו חדירה לפרטיות, האזנות סתר ושימוש לרעה בכוח. היה זה אחד מגל "סרטי הפרנויה" של שנות ה-70', שבאו כתגובה לפרשת ווטרגייט ולמלחמת וייטנאם, וביטאו את אובדן האמונה של האמריקני הממוצע בממסד ובתאגידים הגדולים. באחד משיאי הסרט הגיבור, המאזין, מגלה שגם לו מאזינים.

לא לשפוך את התינוק עם המים

החתום מטה הוא מהמעטים במדינה שהם בעד משטרת ישראל. ככתב פלילי זכיתי לראותה ברגעיה היפים, בשנות ה-90' שופעות הפיגועים. לא המשטרה היא הכתובת לטענות על שהפעילה את פגסוס, הרוגלה של NSO. ארגון, כל ארגון, ככל אורגניזם, שואף להתפשט, להרחיב את גבולות השפעתו ולגדול. ודאי שאני לא בעד משטרה שמאזינה בסיטונות, למי שצריך – ובעיקר למי שלא צריך: לפי כלכליסט, הרוגלה פגסוס הותקנה אצל קרן טרנר-אייל ושי באב"ד, לשעבר מנכ"לי משרד האוצר, איש העסקים רמי לוי, אמי פלמור, לשעבר מנכ"לית משרד המשפטים, מרים פיירברג, ראשת עיריית נתניה, מוטי ששון, ראש עיריית חולון, ואבירם אלעד, שהיה עורך וואלה! וכיום משמש כמנכ"ל חדשות 13.

NSO. צילום: BigStock

הבה נחדד את המושג ונודה על האמת: פגסוס היא לא סתם תוכנה, אלא רוגלה, כלי סייבר התקפי, כלי פריצה. גם אם נצא מנקודת הנחה שכל הדברים השליליים שנכתבו על NSO ופגסוס נכונים – היא מסייעת במלחמה בטרור ובמניעתו, מצילה חיים, תורמת למאבק בסחר העולמי בסמים, וכן בסחר בנשים ובעבדים, כולל עבדות ילדים ופדופיליה. כך שלצד הגילויים של כלכליסט והשיח השלילי סביב החברה, כדאי לראות גם את הצד השני, והחיובי, של המטבע, ולא לשפוך את התינוק עם המים, כפי שיש כאלה שעושים מאז התחקיר הראשון של העיתון בנושא, ובפרט לאחר הכתבה שהוא פרסם היום (ב').

לא המשטרה היא הכתובת לטענות על שהפעילה את פגסוס, הרוגלה של NSO. ארגון, כל ארגון, ככל אורגניזם, שואף להתפשט, להרחיב את גבולות השפעתו ולגדול

ועוד משהו ל-"טובת" החברה: באמנסטי אינטרנשיונל, שעמד מאחורי תחקיר עיתונאי ענק וחובק עולם שפורסם בשנה שעברה על NSO, קבעו, באופן המסייע ל-"כתב ההגנה" שלה, כי היא "קצה הקרחון של השימוש לרעה בסייבר התקפי ישראלי ובנשק ישראלי, ולמרות היותה אחראית לשימוש לרעה במוצריה – היא אינה האחראית הבלעדית. האחריות הגדולה ביותר מוטלת על משרד הביטחון. הבחירה למכור כלי ריגול רבי עוצמה למשטרים דכאניים (שבהם התרכז התחקיר – י"ה) מובילה, כמעט בוודאות, לשימוש לרעה ולדיכוי מוגבר של קולות ביקורתיים. במשטרים דכאניים, רשויות החוק וסוכנויות הביון פעמים רבות הן חלק גדול מהבעיה – ולא הפתרון. לצד רצינות רבה יותר בפיקוח בפועל דרושה חקיקה חריפה יותר, שתאפשר למנוע הגעת כלי סייבר התקפי ונשק ישראלי לגורמים שמפרים זכויות אדם".

החמאה והשמש

לפני סגירה, הערה: בנימין נתניהו, לשעבר ראש הממשלה, כינה הבוקר את ישראל "מדינת משטרה". אמנם, לכאורה, המשטרה חדרה באמצעות פגסוס למכשירים של גורמים שונים הקשורים למשפט שמתנהל נגדו ולמכשיר של בנו, אבנר. אלא שנתניהו לא תמים. עליו ועל דבריו אלה נאמר: מי שחמאה מונחת על ראשו, אל ילך בשמש הקופחת. נתניהו היה סמנכ"ל השיווק הטוב ביותר של הסייבר הישראלי, ובתוך כך גם של הסייבר ההתקפי. אז לאחר שפורסם שהוא דאג שערב הסעודית תוכל להשתמש בפגסוס בסמוך למועד שבו נחתמו הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות – מה לו כי ילין על משטרת ישראל?

ובכן, פגסוס הוא סוס מכונף אגדי ואחת הדמויות המפורסמות ביותר במיתולוגיה היוונית, והוא הסוס המכונף הקדום והמפורסם מכולם. פגסוס היה בנם של הגורגונה מדוזה ואל הים פוסידון. הוא ואחיו, כריסאור, בקעו חיים מתוך ראשה הכרות של מדוזה לאחר שהיא נקטלה על ידי פרסאוס.

הגיבור המיתולוגי בלרופון ריסן את פגסוס בעזרת רסן מוזהב שקיבל מאתנה. גם כאן, הפתרון הוא ריסון. יש להמשיך ולהתיר את השימוש בפגסוס, אבל להדק את הבקרה והפיקוח על מה שהמשטרה עושה בה. לא המשטרה היא שתקבע מה יהיה היקף השימוש ברוגלה, אלא רק שופט.ת, שבקיא.ה מעט בטכנולוגיה, ויודע.ת את ההבדל בין סייבר התקפי להגנתי, בין NSO ל-NSA, בין טיקטוק לווטסאפ ובין קריאת מיילים להאזנת סתר. רק כך ייעשה הצדק עם המתים שנרצחו על לא עוול בכפם: צרויה, מזרחי ומגד ז"ל. לתשומת לב הקורא ע. בר לב – ניתן לרסן את השימוש ברוגלה גם ללא רסן מוזהב מתנת האלים.