זאת כן הטכנולוגיה

האמירה המקובלת בענף ההיי-טק, כשמדברים על ההשפעות הרעות שיש לפיתוחים הטכנולוגיים, היא ש-"זאת לא הטכנולוגיה". כלומר: לא היא שגורמת לפגיעה בזכויות אדם או בפרטיות, לא הרשתות החברתיות מביאות להתמכרויות אלא מי שהמציא אותן, ואותה. זה כמעט אף פעם לא בא עם שמות, אלא אמירה כללית כזאת – "האנשים". אלא שזאת בריחה מאחריות. אלה לא האנשים. כלומר, לא רק. זאת בהחלט גם הטכנולוגיה.

הפרשה שמסעירה בשבועות האחרונים את המדינה, ושהיום התגלתה ביותר "תפארת" (וכנראה שלא במלוא תפארתה, למרבה הצער), היא פרשת השימוש של המשטרה בפגסוס, התוכנה של NSO. כלכליסט (בעיקר) פרסם שורה של תחקירים שמראים שהמשטרה שלנו, משטרת ישראל, השתמשה ברוגלה השנויה במחלוקת כדי לחדור לסמארטפונים של אנשים ולדעת את כל מה שהם עושים בהם מבלי שקיבלה צו שופט שמתיר לה לעשות את זה. כלומר, בניגוד לחוק. לכאורה. אם עד עכשיו נודע ש-"רק" ראשי ההפגנות בבלפור, פעיל נגד מצעד הגאווה ועוד לא הרבה אחרים "זכו" שהמשטרה תהיה בטלפון שלהם, בתחקיר שהעיתון פרסם היום (ב') מסתבר שהיא התקינה את התוכנה גם על המכשירים של אבנר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, ושל עוד אנשים בכירים, ועוד אחרים. ואם אנחנו כבר יודעים שהיא עשתה זאת לאבנר נתניהו, לא מן הנמנע שהיא עשתה זאת גם ליאיר ולשרה נתניהו (לבנימין נתניהו אין טלפון חכם). להזכירנו, הם רעייתו ובניו של מי שהיה ראש הממשלה בתקופה שאליה מתייחס התחקיר.

נדרש קוד אתי – כדי שהריגול שלא לצורך אחרי אנשים ייפסק. צילום: BigStock

המשטרה נמצאת היום על המוקד של פוליטיקאים, מומחים ועיתונאים, ובצדק, עקב השימוש שלה – הלא פרופורציונאלי או השימוש בכלל, תלוי למי מקשיבים או את מי קוראים – בתוכנה כה חודרנית כמו פגסוס. אלא שהספוט לא צריך להיות רק עליה. לצד הקריאות הצודקות להקמת ועדת חקירה שתחקור מה עשתה המשטרה, ורצוי ועדת חקירה ממלכתית, כדאי שנפנה את הזרקור גם אל הטכנולוגיה. שכן ללא הטכנולוגיה, לא היו אותן הדבקות של מכשירים של אנשים ברוגלה והפרטיות שלנו הייתה נשמרת טוב יותר. ללא הטכנולוגיה, המשטרה לא הייתה אומרת לא אמת, בלשון עדינה, לאורך הדרך מאז פרסום התחקיר, ו-NSO לא הייתה טוענת (עוד קודם) שהיא לא מכרה את פגסוס לגורמים ישראליים, ושהרוגלה משמשת למלחמה בטרור ולמניעת פשיעה (מה שכנראה נכון, אבל, כפי שנוכחנו לדעת – לא רק). ללא הטכנולוגיה, הפרטים שלנו לא היו חשופים לעיניים לא רצויות. ללא הטכנולוגיה, לא היינו צריכים להבין או לא את המשמעות של חלוקת מידע שלנו עם שלל ענקיות הטק – מפייסבוק וגוגל, עבור בסמסונג ובאפל, ועד לעוד הרבה חברות, שיודעות עלינו המון וסוחרות בכך עם צדדים שלישיים.

ייתכן שאתם שואלים את עצמכם בשלב זה של המאמר: מה הוא לעזאזל רוצה? לעצור את התקדמות הטכנולוגיה? לבלום את החדשנות? התשובה היא לא. יותר נכון, ממש לא. זה נובע משתי סיבות עיקריות: ראשית, אי אפשר למנוע את החדשנות, את ההתקדמות הטכנולוגית. קריאה כזאת תהיה לא ריאלית. הטכנולוגיה והחדשנות ימשיכו להתקדם ולחדש, וטוב שכך, על פי רוב. מה שמביא אותי לסיבה השנייה – הטכנולוגיה הביאה ללא מעט דברים טובים. זה בא לידי ביטוי בהישגים לאנושות, בפיתוחים פורצי דרך, בקידום האוריינות (אוריינות דיגיטלית מקדמת גם את זו הכללית), לקידום קהילות שקולן פחות נשמע בעבר וכן, גם לקידום זכויות אדם, לא רק לפגיעה בהן.

בני האדם שמים על עצמם מחסומים, בדמות חוקים, רגולציות ונורמות התנהגות, וגם כאן – הפתרון צריך להיות שם. מן הראוי שהתעשייה היא זו שתחיל מגבלות על עצמה, רצוי בשיתוף גורמים שפועלים לטובת זכויות אדם, פרטיות ועוד. כך יאוזן הצורך בין שמירה על הזכויות לצורך בחדשנות, ובעוד ועוד ממנה

ההיבט המוסרי

חשוב לזכור שבמקרי עוולות ושימושים בטכנולוגיה לרעה – מי שעומדים מאחוריהם אלה בני אדם. בין אם המשתמשים ובין אם מי שמפתחים אותה. NSO מנסה לרחוץ בניקיון כפיה ולטעון שהיא לא אחראית לשימושים שלקוחות עושים בתוכנה שהיא פיתחה. אלא שזה ניסיון נואל: מוטלת עליה אחריות לנסות ולדעת את זה, ככל הניתן, וכן, לא למכור לממשלות ולארגונים שעושים עם הטכנולוגיה הזאת שימוש שלכל מי ששוחר דמוקרטיה וזכויות אדם ברור שאינו ראוי. זה פחות נכון במקרה הנוכחי, כי ישראל נחשבת (עדיין?) למדינה דמוקרטית, ויותר נכון כשהלקוחות שלה הם משטרים דיקטטוריים, אבל כך או כך היא לא יכולה, מוסרית, לטעון שהיא "חפה מפשע" כשלקוח שלה עושה עם הטכנולוגיה שלה את מה שהוא עושה, לרעה.

א-פרופו מוסר, וזה המסר של המאמר: הפתרון למצב החמור הוא לא זניחת הטכנולוגיה ועצירה מוחלטת של החדשנות. גם לאדם יש אחריות – למשתמשים, אבל גם לגורמים הרלוונטיים בתעשיית ההיי-טק. אלא שבאופן טבעי, מפתחים רוצים שלטכנולוגיות שלהם תהיה השפעה, גם אם הם לא מודעים או מתכחשים לכך שזו עלולה להיות גם השפעה שלילית. בני האדם שמים על עצמם מחסומים, בדמות חוקים, רגולציות ונורמות התנהגות. הפתרון צריך להיות שם. בהיבטים מסוימים, הוא מצוי בהצעת חוק הסייבר, ששוכבת לה אי שם בממשלה עוד מ-2018 ושאף אחד לא טורח להפוך אותה לחוק. לצד זה, מן הראוי שהתעשייה היא זו שתחיל מגבלות על עצמה, רצוי בשיתוף גורמים שפועלים לטובת זכויות אדם, פרטיות ועוד דברים שעלולים להינזק כתוצאה משימוש לא נאות בטכנולוגיה. כך יאוזן, גם אם לא איזון מלא, הצורך בין שמירה על הזכויות ואי ביצוע מעשים מזעזעים כמו מה שהמשטרה עשתה עם הטכנולוגיה של NSO לצורך בחדשנות, ובעוד ועוד ממנה, וברווח עבור החברות. חברות הטכנולוגיה הן אלה שיודעות לפתח, להפעיל ולעדכן אותה, ופעילי הזכויות, עורכי הדין והגורמים האחרים הם אלה שפועלים למען השמירה עליהן.

נכון, זה קצת תמים לחשוב שהתעשייה היא זו שתשמור על עצמה, זה די כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. נכון גם שלא בכל מקרה ולא בכל ענף שיש בו קוד אתי הוא נשמר תמיד. למשל, האתיקה העיתונאית. אבל אם חברות הטכנולוגיה יתגייסו למשימה, ולו בשל המוניטין שלהן וההבנה שכדאי שהן אלה שיטילו על עצמן מגבלות (אבל באמת) לפני שהרגולטור יעשה את זה, ניתן יהיה להמשיך עם החדשנות הטכנולוגית ולצמצם למינימום שבמינימום את המקרים שבהם היא פוגעת לרעה. כי, כפי שכתבתי בהתחלה, הפגיעה לרעה היא תוצאה של שילוב של האדם – והטכנולוגיה.