נשים ומחשבים: נטלי וינשטיין, סמפריס

שם ותפקיד: נטלי וינשטיין, מהנדסת תוכנה בסמפריס (Semperis).

ותק בתפקיד: נכנסתי לתפקיד הנוכחי בסמפריס כחברת צוות אינטגרציה ותשתיות לפני כשמונה חודשים, לאחר ניסיון של שלוש שנים כמתכנתת בתחום הפיננסים וה-CRM.

השכלה ושירות צבאי: אני דתייה ועשיתי שנתיים של שירות לאומי בגן של ילדים אוטיסטים. אני מאוד אוהבת ילדים ולכן נכנסתי לתחום. היה לי מעניין בטירוף, הרגשתי בית וסיפוק בעבודה עם האוכלוסייה המיוחדת הזו.

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה?

בעקבות השירות והלימודים בביה"ס הדתי (אולפנה) – הכרתי היטב את התחום החינוכי, ולשם גם המסלול הטבעי שלי הוביל. האמת שלא שמעתי על תחומים אחרים, הראש שלי היה מוכוון לזה. למדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד בבר אילן. עוד בזמן הלימודים עשיתי פרקטיקום בהוראה ובגני ילדים, ולאחר מכן המשכתי להוראה. אבל כבר במהלך הלימודים הרגשתי שמשהו לא מסתדר – לא הרגשתי שאני ממצה את הפוטנציאל שלי. במהלך עבודתי בהוראה הרגשתי שאני הולכת ומתנוונת ושאני זקוקה לאתגר אינטלקטואלי נוסף.

תאמינו או לא, אבל הלכתי ללמוד תכנות בלי שידעתי מה זה ובלי שהבנתי מה זה קוד. נחשפתי לעולם הטכנולוגי דרך חברים ונדלקתי מהאתגר ומהתחושה שמדובר בעצם בפתרון חידות. ב- 2017 התוודעתי לחברה שעושה הסבות להיי-טק, וקפצתי למים – עזבתי את העבודה והתמסרתי לזה 24/7, במשך שבעה חודשים אינטנסיביים, ותוך כדי הספקתי גם להתחתן.
רוב העמיתים שלי בקורס הגיעו מעולמות המחשוב והטכנולוגיה, ואני הגעתי עם אפס ידע על מה שאני הולכת לעשות, ללא רקע טכנולוגי. לאורך כל הדרך ראיתי לפני את המטרה הסופית, הרגשתי שזה הדבר בשבילי והרגשתי שאין אפשרות אחרת. זכיתי בבעל תומך ומעודד לאורך כל הדרך, ומשפחה עוטפת ודואגת.

השאיפה שלי היא להישאר בחברה טובה (תרתי משמע), להתפתח מבחינה טכנולוגית ומקצועית, וגם ברמה האישית. אלה שני דברים שהולכים יחד מבחינתי. אני במקום טוב, השגרה מאתגרת ונעימה.

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה?

במידה מסוימת כן. כמו בהרבה תחומים – הכל תלוי בבני אדם ובאווירה שמוכתבת מהנהגת הארגון.

האם נתקלת אישית באפליה נגדך בתעשייה על רקע היותך אישה?

עבדתי במקום שהרגשתי יחס שונה לנשים, בעיקר בחלוקת המשימות. הובטח לי שיבוץ לפרויקט גדול, שציפיתי לו תקופה ארוכה ולבסוף הפסדתי את זה לבחור שעבד איתי, ושידע לדחוף מרפקים. הסתכלו עליי כעל אחת שרק התחתנה ועוד מעט יולדת, ולא כדאי לסמוך עליה.
שמחה שעכשיו אני במקום שלא מרגישה שום פער, שמחה שאני כאן. חושבת שכל מי שמרגיש רמז לנחיתות שכזו – אישה או גבר או כל מיעוט – צריך לקום ולעזוב, כי מגיע לכל אדם להרגיש טוב ושווה במקום עבודתו.