בוקר טוב ישראל: די למצקצקים

בבוקר לא לח, בשנת תשי"ג, ערכה מפ"ם מסיבת עיתונאים מפתיעה: נתן פלד, מזכיר המפלגה, הניף בדרמטיות משדר קטן. העיתון חרות יצא למחרת בכותרת: "מכשיר האזנה סודי אלחוטי הותקן בחדרו של מאיר יערי (מנהיג המפלגה דאז – י"ה)". הפורצים אמנם נתפסו, אולם למרבה ההפתעה, הוטלו עליהם קנסות ועונשי מאסר קלים ומגוחכים. ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, וראש השב"כ המיתולוגי, איסר הראל, הכחישו את ההאשמות שהפורצים נשלחו בהוראתם.

יערי לא היה לבד: טענות למעקבים, האזנות ופריצות הושמעו גם מפי הח"כים מנחם בגין וחיים לנדאו (חרות) ומאיר וילנר (מק"י).

גם לו האזינו. מנחם בגין. צילום: צבא ארצות הברית, מתוך ויקיפדיה

עשורי שנים לאחר מכן, מסמכים מסווגים שנחשפו העלו שהשב"כ ראה בכנענים – תנועה שפעלה באותן השנים והעדיפה את הכנעניות, מלשון ארץ כנען, על פני היהדות – כת מסוכנת. סוכנות הביון הישראלית נוצלה על ידי ההנהגה לטובת ריגול פוליטי, ארוך שנים, אחרי הפושעים ה-"מסוכנים" וה-"בוגדניים": אהרן אמיר, יונתן רטוש, עמוס קינן ובנימין תמוז.

ועוד מקרה: ג'יימס קלאפר היה ראש ה-NSA – הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית. ב-2013, בדיון של ועדת המודיעין של הסנאט, הוא נשאל: "האם ה-NSA אוספת נתונים כלשהם על מיליונים או מאות מיליוני אמריקנים?". קלאפר השפיל באי נוחות את עיניו, חכך בידיו והשיב: "לא, אדוני… (זה ניתן להיעשות, ויש מקרים בהם זה נעשה – י"ה) בשגגה, אבל לא בכוונה". לימים סיפר אדוארד סנואודן כי השקר של קלאפר בקונגרס היה הרגע המכריע שהניע אותו לבצע את הדלפת הענק.

סנואודן חשף מסמכי מעקב בעולם, ביניהם צו בית משפט – סודי ביותר – שמראה שה-NSA אספה רשומות טלפוניה על יותר מ-120 מיליון מנויי וריזון. למחרת הודה קלאפר שהסוכנות אוספת מטא-דטה של טלפוניה על מיליוני אמריקנים, בחסות סעיף בחוק. בחלוף השנים קלאפר הודה ואמר כי "כן, טעיתי – ובגדול – באופן שבו הגבתי, אבל לא שיקרתי. עניתי באמת את מה שהבנתי". רבים וטובים קראו להתפטרותו, מאחר ששיקר בשבועה בקונגרס, אך הפרשה הסתיימה בהתנצלותו.

מסקנתי מהתחקיר הנוכחי: לא התגובות האוטומטיות של התדהמה מהחשיפה הן מה שנדרש. לא צקצוק השפתיים הטהרני – חשוב ונכון ככל שיהיה – הוא מה שחסר. מה שחייבים הם עוד כלי בקרה, בממשלה ומחוצה לה

התחקיר הפתיע אתכם? איפה הייתם בשנים האחרונות?

תושבי ישראל שקראו אתמול (ג') בבוקר את כלכליסט או נכנסו לאתר של העיתון נחרדו לגלות: המשטרה מאזינה לאזרחים! אמצעי התקשורת האחרים הדהדו את ממצאי התחקיר, שלפיהם המשטרה עוקבת אחרי אזרחים ישראלים, באמצעות הרוגלה הנודעת לשמצה פגסוס של חברת הסייבר ההתקפי הישראלית NSO, ועושה זאת ללא פיקוח ובקרה ראויים. שנאמר: בוקר טוב אליהו. את מי שזה הפתיע אותו, אם בכלל זה הפתיע מישהו, כדאי לשאול: איפה היית בשנים האחרונות?

כבר שנים שרוגלת פגסוס עומדת בעין הסערה. השיא הגיע בשנה שעברה, עם קמפיין תקשורתי חזק ועוצמתי ביותר שהתנהל נגד NSO. חברת הסייבר ההתקפי הישראלית ספגה ביקורות חריפות מרחבי העולם בעקבות תחקיר עיתונאי רחב היקף שלפיו פגסוס משמשת למעקב אחרי פעילי זכויות אדם, עיתונאים, אנשי עסקים ופוליטיקאים, ואף הייתה מעורבת בחיסולו של העיתונאי מתנגד המשטר הסעודי ג'מאל חשוקג'י.

וכך כתבתי עם חשיפת התחקיר ההוא: "הבה נודה על האמת – פגסוס היא לא סתם 'תוכנה', אלא רוגלה, כלי סייבר התקפי, כלי פריצה. גם אם התחקיר נכון, היא מסייעת במלחמה בטרור ובמניעתו, מצילה חיים, תורמת למאבק במסחר הסמים העולמי, בסחר בנשים ובעבדים, כולל עבדות ילדים ופדופיליה. צודקים – אבל, יש אבל… לחברת הסייבר ההתקפי הישראלית אין יכולת לעקוב אחרי השימוש – החוקי והלא חוקי, המוסרי והלא מוסרי – בפגסוס. זאת האחריות המלאה של לקוחות NSO – ממשלות וגופי אכיפה ברחבי העולם. אז מה…?". טענתי שהכתובת לטענות כלפי NSO ודומותיה היא מי שאישר לעשות זאת – ממשלת ישראל.

כלי בקרה במקום תדהמה וצקצוק טהרני

מסקנתי מהתחקיר הנוכחי שונה: לא התגובות האוטומטיות של התדהמה מהחשיפה הן מה שנדרש. לא צקצוק השפתיים הטהרני – חשוב ונכון ככל שיהיה – הוא מה שחסר. מה שחייבים הם עוד כלי בקרה, בממשלה ומחוצה לה: דיונים שקופים, גם אם חסויים, בקבינט ובוועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים בכנסת. בנוסף, צריך לחזק ולבצר את מעמדם של שומרי הסף – מארגוני זכויות אדם ועד כלי תקשורת.

מארק טוויין. צילום: מתוך ויקיפדיה

יאמרו הציניקנים: אין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה. נקווה שלא, כדי שלא תתגשם אמרתו של מארק טוויין: "את האמת לא קשה להרוג – שקר טוב עלול להתקיים לנצח". לידיעת הקוראים נ. בנט ור. בן ברק.