איך להיערך ליום שאחרי האומיקרון במערכות החינוך והבריאות?

הזינוק בתחלואה בקורונה בעקבות זן האומיקרון כבר נותן את אותותיו בפעילות הכלכלית במשק, וההיי-טק לא שונה בכך: הנוכחות במשרדים הולכת ומצטמצמת, והעבודה מהבית משגשגת – מאחר שעובדים רבים נמצאים בבידוד, צריכים להיות עם הילדים שנמצאים בבידוד או לא רוצים להסתכן יותר ממה שצריך. זאת, לצד ההשפעה הכללית: המדד הבולט ביותר הוא התנועה בכבישים, שזורמת, ללא פקקי תנועה שרק לפני שבועיים התלוננו עליהם. התחושה היא של סגר לא רשמי.

אחד הלקחים שנלמדו בארגונים אחרי הגלים הראשונים הוא שגם בשיא תקופת המגפה, צריך להמשיך במימוש תוכניות ובביצוע משימות שתוכננו מבעוד מועד. עושה רושם שכך עושים ארגונים רבים בענף, אם לא הרוב המכריע שלהם, גם בגל הנוכחי. זה נכון לא רק להיי-טק, אלא למשק בכלל.

אלא שיש גם ארגונים שלא למדו את הלקח – בעיקר ציבוריים. את התוצאות אנחנו רואים היטב בתורים הארוכים לבדיקות ובכאוס במערכת החינוך, שבמשך שנתיים לא השכילה למצוא פתרון מסודר, עם תהליכים ברורים, לכל מה שקשור ללמידה בזום או ללמידה היברידית. אמנם נעשו פעולות שונות, כגון חלוקת מחשבים, ביצוע הדרכות לאוריינות דיגיטלית והעלאת מערכי לימוד לאינטרנט, אבל לא מספיק. לא כדי שמערכת החינוך תתנהל בימים אלה כסדרה לגמרי, או אפילו קרוב ל-לגמרי. הכלים מוכנים, רק אין מי שייתן הוראה להפעיל אותם, בגיבוי תקציבים מתאימים.

הגדלת תקציבי החדשנות ברמה הלאומית היא השקעה לטווח ארוך, שתחזיר את עצמה בעוד כמה שנים. אלא שאם לא מתחילים איתה כעת, או בכלל לא, היא לעולם לא תקרה

גם מערכת הבריאות לא מינפה מספיק את הרפואה מרחוק, והמוסדות הרפואיים ביצעו טרנספורמציה דיגיטלית באופן חלקי בלבד – גם בתקופות שבין הגלים, שבהם העומס עליהם היה קטן יותר. גם כאן, החסם הוא לא הטכנולוגיה.

הבעיה: הפוליטיקאים

הן במערכת הבריאות והן במערכת החינוך, הבעיה היא במקבלי ההחלטות – כלומר, הפוליטיקאים, שלמרות דיבורים אינסופיים על רפואה דיגיטלית, טלה רפואה, יתרונות הלמידה מרחוק והכיתה העתידית, לא שמים את הדברים הללו במקום גבוה בסדר העדיפות הלאומי. והם צריכים להיות שם, בדיוק כמו שנושא התחבורה מקבל עדיפות. התקציבים לאוריינות בחינוך ולבריאות דיגיטלית נשארו כמו שהם, עם עדכונים נומינליים מתחייבים, ועדיין מהווים אחוז קטן מאוד מסך כל התקציב שהמערכות האלה מקבלות (ותקציב הבריאות קיבל השנה תוספת לא קטנה). יש לכך ים של תירוצים, ובראשם שיש סדרי עדיפויות מיידיים. נכון שהעומס על מערכות הבריאות והחינוך גדל עם הקורונה, אבל אלה רק תירוצים לחוסר פעולה.

הגדלת תקציבי החדשנות ברמה הלאומית היא השקעה לטווח ארוך, שתחזיר את עצמה בעוד כמה שנים. אלא שאם לא מתחילים איתה כעת, או בכלל לא, היא לעולם לא תקרה.

אלא שזה לא מאוחר מדי, ופרויקטים שלא תלויים בפוליטיקאים, שנעשו גם או אפילו רק בתקופת הקורונה, מאפשרים ללמוד איך ניתן להתכונן לתקופה של אחרי האומיקרון. דוגמה אחת לכך פרסמנו כאן אתמול (ג'): פרויקט הרשומה הרפואית האחודה של חטיבת בתי החולים שבמשרד הבריאות. זהו פרויקט רב שנים, שעבר גלגולים שונים בשני העשורים האחרונים. הפרק האחרון שלו החל ב-2018. הקורונה איימה לשבש את התוכנית ולדחות (שוב) את המשך ביצועה, אבל הנהלת חטיבת בתי החולים החליטה להמשיך בו, למרות ההתמודדות של בתי החולים עם הקורונה, ובחלק מהמקרים גם עם אתגרים ביטחוניים. קחו למשל את בית החולים ברזילי, שהיה אחד מבתי החולים הפעילים במדינה בתקופת מבצע שומר החומות, ועתה הוא מיישם את הפרויקט.

ההיערכות ליום שאחרי האומיקרון – בטקס מצטייני המחשוב

מדד בולט לכך שהטכנולוגיה יכולה להאיץ מאוד את ההיערכות ליום שאחרי מצויה בהצצה לפרויקטים שהוגשו השנה לתחרות מצטייני המחשוב IT Awards של אנשים ומחשבים, בפרט אלה שבוצעו או מבוצעים במגזר הבריאות. הם משקפים עשייה רבה של גופי ה-IT ושל גופים נוספים במערכת הבריאות, שהטמיעו פתרונות שמקדמים אותה טכנולוגית. בין הפרויקטים: מחשוב תהליך חיסוני הקורונה, עוד מהחיסון הראשון, מחשוב בדיקות הקורונה במעבדות של שירותי בריאות כללית, אוטומציה בשירותי התרופות באותה הקופה ומערכת לקביעת זכאות לטיפולים רפואיים בלאומית שירותי בריאות – ואלה רק דוגמאות אחדות.

בכנסים שנערכו על ידי אנשים מחשבים ושדנו בלקחי הקורונה דובר על העצמת הרפואה מרחוק כדי לתחזק טיפולים לחולים שאפשר להעביר אותם לאשפוז ביתי, אולם זקוקים לקשר שוטף עם בית החולים. התהליכים הושלמו אבל המשאבים ליישומם, כך נראה, לא הגיעו. זה עוד דבר שמביא את בתי החולים להזהיר שאם ממדי התחלואה מהאומיקרון יעברו את התחזיות, הם יגיעו לסף קריסה והטיפול במאושפזים ייפגע. נשאלת השאלה: מדוע לא מצאו במשרד הבריאות את המשאבים המתאימים כדי להשתמש יותר ברפואה מרחוק ובאשפוזים הביתיים? כאמור, הטכנולוגיה לכך קיימת.

השורה התחתונה: אנחנו נמצאים בגל של תחלואה, שדורש זהירות והתמודדות עם אתגרי ההתפרצות שלו. אלא שהעיניים של מערכות הבריאות והחינוך אמורות לצפות קדימה, להמשך השנה, כדי שתהיינה מוכנות לפעילות גם ביום שאחרי שהוא יחלוף. בינתיים, רק בריאות.