נשים ומחשבים: והפעם – ג'ני קפול, מארוול

שם: ג'ני קפול.

תפקיד: מהנדסת תוכנה בצוות פיתוח כלים במארוול.

ותק בתפקיד: חמש שנים – שנתיים וחצי כסטודנטית ושנתיים וחצי במשרה מלאה.

תפקידים קודמים: "זו העבודה הראשונה שלי בתחום, אני במארוול מאז שהייתי סטודנטית".

השכלה ושירות צבאי: "אני בוגרת מסלול הנדסת מחשבים ותוכנה בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. כיום אני סטודנטית שנה שנייה לתואר שני באוניברסיטה הפתוחה. לפני כן שירתתי שירות ארוך, שכלל קבע בחיל המודיעין".

משפחה: "נשואה לקוסטה. אנחנו הורים גאים לספיריט, לברדורית שחורה ומהממת, ואנחנו מצפים בקרוב להצטרפותו למשפחה של בננו הבכור".

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה?
"תמיד נמשכתי למקצועות הריאליים, ובבית הספר למדתי בכיתה מדעית. גם אחי, שגדול ממני בארבע שנים, הוא מהנדס תוכנה, וכנראה שיש גם לזה חלק בבחירת המקצוע שעשיתי. כשהוא למד לתואר הראשון שלו, לקחתי ממנו את המצגות של הקורס הראשון בתכנות ולמדתי מהן לבד, עשיתי תרגילים ונתתי לו לבדוק אותם. מאוד אהבתי את המוחשיות של העיסוק: לוקחים בעיה, חושבים איך לפתור אותה, מממשים פתרון והופ – פתאום קורה הקסם והבעיה איננה.

אני חושבת שמה שמושך אותי בתחום הוא השילוב בין הדיוק והחשיבה המאוד לוגית ליצירתיות בפתרונות ובגישות".

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה?
"הבעיה מתחילה הרבה לפני שמגיעים לתעשייה – עוד מהילדות. למזלי, לא חוויתי את זה, אבל בנות רבות חוות הסללה מגדרית למקצועות 'נשיים' עוד מגיל בית הספר. מכאן שבאופן טבעי, ככל שמתבגרים, בכל נקודה יש פחות ופחות נשים – זה מתחיל במגמות הריאליות בתיכונים, ממשיך באקדמיה ומסתיים בתפקידים בתעשייה. גם במהלך שלבי הקריירה השונים בתעשייה רואים 'נשירה' של נשים ככל שעולים במעלה הדרגות. שיעור הנשים בתפקידים טכנולוגיים ניהוליים ובכירים קטן משמעותית ביחס לאחוז שלהן בתפקידים זוטרים".

האם נתקלת אישית באפליה נגדך בתעשייה על רקע היותך אישה?
"התמזל מזלי ולאורך כל שנותיי לא חוויתי יחס שונה בתעשייה כי אני אישה. גם לא בצבא, אף על פי שגם שם הרבה פעמים הייתי האישה היחידה בחדר. לדעתי, זה נבע משילוב בין רצף של מפקדים ולאחר מכן מנהלים שלא ייחסו לזה חשיבות, ביחד עם האסרטיביות והגישה הלא מתנצלת שלי על היותי אישה.

אבל הניסיון שלי לאו דווקא מעיד על הכלל: יצא לי לשמוע לא מעט על יחס מפלה כלפי נשים, גם מהמנהלים – ישירים ובכירים יותר כאחד – וגם באווירה היומיומית בצוות במקומות שונים בתעשייה. לעתים, היחס המפלה יכול להיות עקיף. למשל, נתקלתי בלא מעט סיפורים של אימהות בתעשייה, שבני זוגן, שגם הם עובדים בהיי-טק, מקבלים ביקורת על הטיפול בילדים ומצפים שהנטל ייפול בעיקר על האישה. הכוונה היא לאמירות כמו: 'למה אתה חייב לצאת מוקדם לאסוף את הילדים? אשתך לא יכולה לעשות את זה במקומך?'. אז אמנם זה לא מופנה ישירות כלפי נשים, אבל זה פוגע במעמדן בתעשייה באופן מובהק, כי בן הזוג מוגבל ביכולת שלו להיות שותף שוויוני בגידול הילדים.

אמנם, חלה בשנים האחרונות התקדמות משמעותית במודעות לנושאים הללו, אבל אנחנו עוד רחוקים מהיעד הסופי – של שוויון מוחלט. צריך לזכור שלא מדובר רק בקידום נשים, אלא גם בנרמול תפקידו של הגבר כשותף שוויוני לגידול הילדים ולניהול משק הבית.

בקרוב מאוד גם אני אשנה את הטייטל שלי לאמא, ואני שמחה לראות שבמקום העבודה שלי זה לא מתקבל כמגרעה ויש התחשבות רבה בנושא. אני רואה סביבי עובדים ומנהלים, נשים וגברים, שלוקחים חלק פעיל ומשמעותי בגידול הילדים מבלי שזה פוגע בקידום שלהם".