יד אחת מחזירה מוחות, יד שניה מבריחה אותם

מבין שלל הידיעות שנחתו על שולחן המערכת ביומיים האחרונים, שלוש מהן צדו את עיני. עניינן בריחת מוחות, השקעה במדעים והשקעה בתשתיות טכנולוגיות, משמע עידוד ההשקעות בהיי-טק. כל אחת מהן הגיעה מכיוון אחר, אבל כאשר שמים אותן האחת ליד השניה, אין מנוס מלהגיע למחשבות נוגות על הדרך שבה הממשלה הנוכחית, כמו גם הממשלות הקודמות, מנהלת את מדיניותה בהיבטי ההשקעות במדע, בטכנולוגיה ובהיי-טק.

ביום א' השבוע, גדעון סער – שר החינוך, הציג בישיבת הממשלה את תוכניתו להשבת מוחות לישראל. הנושא של בריחת מוחות נמצא על סדר היום בממשלה כבר שנים רבות. שורה ארוכה של מחקרים בנושא הזה פורסמה, ניירות עבודה נכתבו, ותוכניות שהוגשו – אושרו על ידי הממשלה. למרבה הצער, אף לא אחת מהן שינתה את מאזן ההגירה השלילי בתחום המדע. מצב זה פוגע קשות ברמת המחקר בישראל. כך, אחד המחקרים קבע, כי מספר המרצים הישראלים העובדים באוניברסיטאות בארצות הברית, עומד על כרבע מכלל הסגל האקדמי בישראל. הסיבה המרכזית לירידה של מדענים היא העדר תקציבי מחקר מספיקים, שמאפשרים להם לעבוד, כמו גם מחסור חמור בתקנים.

השר סער הגה כעת את מרכזי המצוינות שיעסקו במחקר בכמה תחומים מרכזיים, מחקר של תהליכים קוגניטיביים, נושאים בחזית מדעי המחשב, מקורות לאנרגיה מתחדשת ובת קיימא, ומערכות שמסייעות לחקר מחלות בני אדם. התוכנית, כך אמר שר החינוך, תעודד השבת מוחות ותחזק את המדע.

בדיון שנערך אתמול (ב') בוועדת המדע של הכנסת, אמר ח"כ מאיר שטרית (קדימה), כי העובדה שמשרד החינוך קיצץ בצורה דרסטית את לימודי המדעים בתיכוניים, מהווה סימן רע מאוד לעתידה המדעי של ישראל.

הנה כי כן, מצד אחד השר סער מציע תוכנית גרנדיוזית להשבת מוחות ארצה ולעידוד המדע, ומצד שני במו ידיו ותחת אחריותו, פקידיו הבכירים מקצצים בלימודי מדע וטכנולוגיה בבתי ספר תיכוניים. זאת, במקום להגדיל את היקף הלימודים הללו, כדי לייצר את דור המדענים הבא. זאת ועוד. באותה ישיבה אמר ד"ר רוני דיין, מנכ"ל המולמו"פ, כי ישראל נמצאת במקום הרביעי במספר החוקרים בעולם, אבל במקום ה-28 מתוך 30 מדינות ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי.

עם כל הכבוד לטענת השר סער, כי בגלל תקציב הביטחון אי אפשר להגביר את ההשקעות במדע ובטכנולוגיה, הרי שכל הבקיא בנעשה במשרד יודע שתקציב משרד החינוך הוא מהגדולים בממשלה, וכי אפשר לייעל אותו ולנתב ממנו עוד כספים לנושא חשוב זה, כדי שנוכל להחזיר באמת את המוחות.

אתמול (ב') בבוקר קראנו בעיתונות היומית, כי אינטל (Intel) הגישה למשרד התמ"ת בקשה לקבלת סיוע בסך 430 מיליון דולרים, על פי החוק לעידוד השקעות הון. זאת, כדי לממש את תוכניתה להרחיב את המפעל שבקריית גת, ולשדרג את מוצריו לדור הבא של המעבדים, של 22 ננו מטר. האוצר, כרגיל, מתנגד לבקשה.

התנגדות האוצר הרגיזה את בנימין (פואד) בן אליעזר, שר התמ"ת, שלא פסח על הזדמנות לנגח את ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, וביקש שייקחו ממנו את הסמכות להכריע בעניין. מבלי להיכנס לעניין הפוליטי, נראה לנו שהפעם בן אליעזר צודק. מדובר בסיפור מעצבן ומתסכל. הרי היינו בסרט הזה כבר כמה פעמים. בכל פעם שאינטל רוצה לבנות או להרחיב את המפעל שלה, היא נכנסת לסחרחורת של מו"מ מתיש, לפעמים גם מביש, עם פקידי האוצר. המענק שאינטל מבקשת ניתן לה בדין, והוא מבוסס על העיקרון של "דולר מול דולר". כל מי שביקר פעם במפעל של אינטל בקריית גת, מבין היטב מה המשמעות של השקעה של חברה בינלאומית מובילה בתחומה, בהיבטי התעסוקה המקומית, החדשנות ותרומתה הכללית למשק.

אנשי אינטל אינם כוחניים, אבל הם לא יכולים להסתיר מפקידי האוצר את האמת. עם כל הכבוד לישראל, ויש כבוד, הרי שלאינטל יש חלופות מחוץ לישראל, חלופות לא פחות טובות. בסופו של דבר, הממשלה תשלם את המחיר, אבל בינתיים, בריחת המוחות החוצה תימשך. מדינה שלא משקיעה במדע בשלב שבו התלמידים מעצבים את עתידם, ממשלה שלא מוצאת תקציבים כדי לחזק את המחקר ולהעצים את הטכנולוגיה – לא מותירה הרבה ברירות. אותם מוחות לא יתקשו למצוא מקומות עבודה חלופיים בחו"ל.

דווקא במצב המדיני הקשה שבו ישראל נמצאת בימים אלו, לו אני שר האוצר, הייתי נזהר מלשחק באש ונרתם לממש את התוכניות שנועדו לשמור על מעמדה המדעי המוביל של ישראל בעולם. מעמד זה אינו מובן מאליו.