וידויה של מכורה לפייסבוק

אי שם במילניום הקודם, לפני כשלושה עשורים – לקראת פתיחת שידורי ערוץ 2 המסחרי ובימים שבהם הפוליטיקלי עוד לא היה קורקט – טבע אלכס גלעדי, מנכ"ל שידורי קשת, את הביטוי הסטריאוטיפי "מסעוּדה משדרות". אף שבראיון העיתונאי שנתן גלעדי הזכיר, לצד מסעודה כהן משדרות גם את משה רבינוביץ' מיבנאל, הרי שבחלוף הזמן, הפך הביטוי לכזה המקושר לתרבות הצריכה של תושבי הפריפריה, בעלי סטטוס חברתי נמוך.

שוחחתי עם "מסעודה רבינוביץ'" – זהו השם הבדוי שבחרתי לה. מסעודה שלנו היא אישה בתחילת העשור החמישי לחייה, בעלת מקצוע חופשי, תושבת מרכז הארץ. הדבר הראשון שהיא עושה לאחר שהיא משכימה בבוקר הוא לצעוק לבן זוגה: "תביא לי את הטלפון מהסלון", ואז, עוד בטרם צחצחה שניים ושתתה קפה, היא פותחת את הפיד שלה בפייסבוק. כמו כמעט כל מכור.ה, גם מסעודה שלנו מכחישה שהיא מכורה. אין לה הערכה אמיתית כמה שעות ביום – לפני העבודה, במהלך העבודה ובסוף היום – היא מבלה ברשת החברתית. היא טוענת שמדובר בשעתיים-שלוש ביום, אולם קרובים שלה מעריכים שהנתון עומד על 4-5 שעות, שכן בחלק מהמקרים היא עושה זאת תוך כדי ביצוע פעולות אחרות – משטיפת כלים ועד לצפייה בטלוויזיה.

הצד החיובי של המטבע (?)

"מבחינתי", אומרת גב' רבינוביץ', "פייסבוק הוא כלי. מבין כל הפלטפורמות האינטרנטיות, הוא עונה על הצרכים שלי בצורה הטובה ביותר. אני לא אוהבת את טוויטר, כי הוא לא נותן לי יכולת להתבטא איך שאני רוצה וכמה שאני רוצה. אני משלבת בפייסבוק בין האישי והמקצועי – למשל, מספרת על מבצע מכירה גדול שסיימתי, ואז, על הדרך, מאזכרת את החברה שאני עובדת בה מזה כמה שנים".

"אני ממש לא מרגישה שאני המוצר עבור פייסבוק. אני רואה את זה בדיוק להפך: אני מתעניינת, לדוגמה, בחופשה במדבר, מחפשת חומר על זה, ובתוך דקות מגיעות לי פרסומות בנושא שמעניין אותי. בראייתי, הפלטפורמות האלה עוזרות לי להיות צרכנית נבונה יותר, הן מרחיבות לי את היצע הבחירה".

"פייסבוק", מציינת מסעודה, "עוזרת לי לקדם כל מיני יוזמות שלי – בין אם כאלה שקשורות לפעילות התנדבותית ובין אם יוזמות שקשורות לפעילות קהילתית ביישוב שבו אני מתגוררת. מבחינתי זה סוג של לוח מודעות עדכני ומהיר, שבו ניתן לגייס אנשים למטרות שונות – החל בלארגן ימי הולדת לילד בבית הספר, דרך מציאת מוצרים שאנשים רוצים למסור למשפחות חסרות אמצעים ועד לקבלת משוב חיובי על שיר שכתבתי או צילום שהעליתי".

"בנוסף", היא אומרת, "זו דרך קלה ונוחה להתכתב עם חברים וחברות, לשמור על קשר עם חברים פחות קרובים, וכן, גם לצפות בעדכוני הסטטוס. בעזרת פייסבוק הצלחתי לחדש את הקשר שלי עם חברות מלפני שנים רבות – מהצבא, מהאוניברסיטה, ואפילו חבר או שניים מהילדות".

גב' רבינוביץ' מדגישה ש-"אחד הדברים האהובים עליי הוא העלאת תמונות מהזיכרונות מלפני שנים. לאחר שאני מסיימת להתפעל ולהתרגש, אני שולחת את התמונות האלה לקרובים לי. זה תמיד עושה את העבודה".

לידיעת הקורא מארק צוקרברג. צילום: אנתוני קוינטאנו, מתוך ויקיפדיה

שלב השאלות הקשות

ה-"עדות" של מסעודה מעלה כמה שאלות מטרידות יותר או פחות:

האם את מכורה?
"ממש לא".

האם את חשה שמדובר בדרך המושלמת לבזבוז זמן?
"ממש לא. זה חלק מהפנאי שלי. זה נחמד, כמו סוג של מסאז' למוח, בדיוק כמו לבהות בתוכנית של גיא פינס אחרי יום עבודה מפרך".

מדברים הרבה על כך שפייסבוק מחסלת לנו בעקביות את הפרטיות. האם זה משהו שאת מודעת לו? חושבת עליו? זה מפריע לך?
"לא, לא ולא".

שמעת על פרשת קיימברידג' אנליטיקה?
"לא".

יש טענה שמופנית תדיר כלפי אפליקציות חינמיות, דוגמת ג'י-מייל, החיפוש בגוגל ופייסבוק, שלפיה כל שירות שלא גובה ממך כסף – בפרט ברשת ובמדיה החברתית – הוא כזה שבו את.ה הופך.כת להיות המוצר. זה סחר חליפין שרוב בני האדם מסכימים לו, בדרך כלל, בלי לבדוק מה הוא דורש מהם. המשתמש הממוצע מעדיף שלא לדעת. מה עמדתך?
"אני ממש לא מרגישה ככה. אני רואה את זה בדיוק להפך: אני מתעניינת, לדוגמה, בחופשה במדבר, מחפשת חומר על זה, ובתוך דקות מגיעות לי פרסומות בנושא שמעניין אותי. בראייתי, הפלטפורמות האלה עוזרות לי להיות צרכנית נבונה יותר, הן מרחיבות לי את היצע הבחירה".

נפרדנו, כשאנחנו מסכימים שלא להסכים.