מיקור-חוץ מסוכן

אחת התופעות השכיחות ביותר בעולם הגלובלי היא תעשיית מיקור-החוץ. מסתבר שבבואנו לבחור את המדינה שתבצע עבורנו שירותים במיקור-חוץ, עלינו לקחת בחשבון גם את רמת הסיכון שנגזרת מאופי המדינה ומה שקורה בה.

בעוד זמן קצר תפורסם המהדורה העדכנית של "הספר השחור של מיקור-החוץ" שמדרג בכל שנה את המדינות והערים הבטוחות והפחות יותר והבטוחות פחות. הספר מבוסס על סקר שנערך בקרב 3,100 ארגונים גלובליים ו-400 לקוחות של מיקור-חוץ בכל העולם. הנקודות שנבדקות הן חוסן כלכלי, סיכונים שנובעים ממצבים פוליטיים, אקלים ותרבות עסקית מקובלת.

התוצאות, כפי שתגלו מיד, מפתיעות בחלקן. כך, מסתבר, שהעיר המסוכנת ביותר למיקור-חוץ בשנת 2009 היא קארצ'י שבפקיסטן, ואחריה מספר ערים בדרום אמריקה – לרבות בקולומביה ובמקסיקו. בערים אלו רמת הסיכון גבוהה – בעיקר בגלל הפשע והאלימות המשתוללים ברחובות. בוגוטה שבקולומביה היתה אחת הערים שספגו את הציונים השליליים ביותר בכל הפרמטרים כמעט – עובדה שגרמה לרשויות שם לצאת במסע הסברה שנועד להראות שהעיר בטוחה דיה לכל מי שיגיע לעשות עסקים בה. המאמצים של השלטונות ניכרים, אבל קשה עדיין לחוש בשינוי.

הודו, שסובלת גם היא מבעיות של עוני ואלימות, מדורגת דווקא במקום טוב יחסית ברשימה. פעולות נמרצות של השלטונות בערים פוני וצ'נאי, זיכו את השתיים בציונים גבוהים ביותר מבחינת רמת הבטיחות. הנוכחות המשטרתית המוגברת וההטבות המפליגות שניתנו לחברות שבחרו לעשות שם פרויקטי מיקור-חוץ, עברו מפה לאוזן – והתוצאות ניכרות בשטח.

יוהנסבורג, שמקומה גבוה ברשימת הערים שכדאי להתרחק מהן, ירדה מהמקום הרביעי ברשימה השחורה לתחתית הטבלה. עם זאת, ברשימה השחורה מככבות עדיין עמאן שבירדן, מספר ערים בפקיסטן, פורטו או פרינס בהאיטי, טשקנט באוזבקיסטן וערים במדינות כגון סרי לנקה וגאנה. ואיפה ישראל? אפשר להירגע: תל אביב מדורגת במקום ה-22 ברשימת הערים המסוכנות.

צ'כיה ופולין מדורגות כמדינות שבהן יש ערים שהן בטוחות ביותר לביצוע מיקור-חוץ, ומטפסות לצמרת הטבלה תוך שהן דוחקות את סינגפור – שהיתה בראש הטבלה במשך כמה שנים. בצ'כיה ובפולין, קובע הסקר, יש כוח אדם איכותי, מרכזי התמחות טכנולוגית חדשניים והן נהנות מהזרימה של פרויקטים שהועברו בשנים האחרונות מהודו למזרח אירופה. ערים נוספות שנחשבות לבטוחות: טורנטו שבקנדה, דבלין שבאירלנד, מונטריי שבמקסיקו, בייג'ין שבסין, מובמאי שבהודו וריו דה ז'נרו שבברזיל.

השורה התחתונה: מיקור-חוץ אינו רק עניין טכנולוגי – אלא מערכת יחסים שבטרם נכנסים אליה יש להפעיל מערכת רחבה של שיקולים. ארגונים שרוצים להתייעל ולהוזיל עלויות, חייבים להכיר את מכלול הסיכונים שהם לוקחים על עצמם ברגע שהם נקשרים למדינה או לעיר כזו או אחרת. השיקול הזה, מסתבר, הוא שיקול מהותי שיכול לשנות את כל התמונה.