כשאומת הסטארט-אפ לא מאמצת את החדשנות כחול לבן

שני אירועים שונים השבוע העמידו, שוב, את השאלה שנשאלה כבר לא מעט פעמים: מדוע מדינת ישראל, שנתפסת כאומת הסטארט-אפ, מאמצת אצלה בבית – בקצב איטי עד להחריד – את הפתרונות הללו.

האירוע הראשון, הגדול והדרמטי, הוא בעצם תהליך, שנמשך כבר כמעט שנה: אסטרטגיית היציאה מהסגר ותחילת פתיחת המשק. המועד שלו משתנה כמעט מדי יום, אם בשל העלייה ברמת התחלואה, וזאת למרות ההיקפים הניכרים של חיסונים, ואם בשל שיקולים זרים.

מימוש התוכנית לפתיחת המשק, לכשתוכרז, יתנהל על בסיס כלים דיגיטליים. אלה יהיו נגישים לכל אזרח, ובעזרתם ניתן יהיה לנווט את החזרה לשגרה, לזהות חולים מאומתים, היקף של המחוסנים ועוד.

השבוע ראיין הח"מ את רונה קייזר, מנמ"רית משרד הבריאות. היא סיפרה על התו הירוק, על תעודות מתחסן ועל אפליקציית הרמזור. המערכות הללו מוכנות מזה תקופה ארוכה ונמצאות בשלב של בדיקת עומסים. הסיבה שהן עדיין לא זמינות לכל אזרחי המדינה קשורה במקבלי ההחלטות. הללו שקועים בסוגיית הסגר, הזמן שהוא צריך להימשך ובהסברים לציבור שהסיבה היא התו הירוק, שבטעות קיבל את הכינוי הדרכון הירוק – שעדיין לא מוכן. זה לא מדויק: גירסאות הבטה נמצאות באתר משרד הבריאות תחת אפליקצית רמזור, שניתנת להורדה למי שרוצה.

דפוס הפעילות של הרמזור, שיכלול את התו הירוק, יהיה דומה לדפוס הפעילות של שורת יישומים שיש לכל אחד מאיתנו בטלפון הנייד: המידע יהיה ממוקד ויספק לכל אחד ואחת את כל החיוויים: האם המקום שהוא נוסע אליו הוא אדום, מה מצבו האפידמיולוגי, מה מצבם של האנשים שהוא הולך לפגוש ועוד נושאים. בעל הטלפון הנייד לא יצטרך לחפש, או להפעיל, דבר – אלא פשוט לקרוא את המידע, שישתנה בהתאם ליעד שאליו הוא מכוון, או כל פעולה אחרת שירצה לבצע.

אבל כדי שזה יפעל, מקבלי ההחלטות צריכים למלא את התו הירוק בתוכן, בכללים, בחוקים ובמידע. ההתמהמהות אינה מגדילה את הסיכויים לחזור לשגרה, כי ברור שהתהליך יהא כרוך בעומסים כבדים על המערכות מרגע שיוכרז על מדיניות התו הירוק. או אז, תגענה התלונות הרגילות על מערכות המחשוב שלא עומדות בעומס, ועוד טענות לרוב. לו מקבלי ההחלטות היו סגורים על עצמם, עם מודעות רבה יותר ליכולת של הטכנולוגיה לשנות מציאות – ייתכן שהיום היינו נמצאים כבר אחרי הסגר השלישי, אבל מי סופר.

חוסר המודעות ליכולות הטכנולוגיה לקצר תהליכים, ולצמצם את שרשרת ההדבקה – הוא משהו שנמשך לאורך כל השנה שעברה. באחת מהישיבות של ועדת המדע של הכנסת, בטרם זו פוזרה, הציגו חברות ישראליות רבות פתרונות שמאפשרים בדיקות קורונה מהירות, בדיקות קורונה אישיות, וכן מערכות שיכולות לבצע בדיקות מרחוק, מבלי להביא את האנשים למרכזי הבדיקות. חשוב לציין, כי אלו מערכות שחלקן כבר עובדות בכל העולם. טוב, לא בכל העולם: הן לא פועלות במדינת החדשנות. למרבה הצער, אין פה מי שיזעק, ירים את הדגל וידאג לשנות את המציאות המוזרה הזאת.

בחירות מקוונות: זה אפשרי

השבוע נערכו הבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה המתעוררת לחיים. שבוע לפני כן נערכו הבחירות לראשות המפלגה. בשני המקרים, הבחירות היו מקוונות ועם מספר קטן מאוד של עמדות פיסיות. בבחירות השבוע הצביעו עשרות אלפי חברי המפלגה באמצעות הטלפון הנייד, עם אפליקציה ייעודית ומאובטחת. וראו איזה פלא: השמיים לא נפלו, וטרם נשמעו טענות ותלונות על זיופים.

נשאלת השאלה: מדוע לא לנסות את זה גם בבחירות הארציות? נכון, במפלגת העבודה מדובר היה במספר מצומצם של אנשים. אבל מערכת ממוחשבת, שעובדת עם יישום דיגיטלי – אינה מושפעת ממספר הבוחרים. אם זה עובד על אלף מצביעים, אין כל סיבה שזה לא יעבוד על כמה מאות אלפים. בעבר דובר על ביצוע פיילוט, שיפעל במקביל למערכות הבחירות הרגילות, מבוססות פתקים – ועתירות הפוטנציאל לזיופים. זהו ה"פיל" שנמצא בחדר הדיונים של ועדת הבחירות. זה ה"פיל" שאיש לא מוכן כלל לשמוע עליו.

בכנס של המכון לדמוקרטיה שנערך לפני חודשיים, אמרה אורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות, כי עכשיו זה לא הזמן לניסויים. טוב, אבל מתי זה כן הזמן? דווקא בבחירות האלו, עם אתגר הקורונה ושמירה על ריחוק חברתי, זה בדיוק הזמן – וההזדמנות – לבדוק את ההיתכנות של הנושא. אבל זה לא יעזור. חוסר הנכונות לחשוב מחוץ לקופסה הוא חלק מאותה מגיפה שאנו נגועים בה שנים: פחד מיישום ומאימוץ של טכנולוגיות שפותחו על ידי טובי המוחות הישראלים – טכנולוגיות שאנחנו לא יכולים ליהנות מהן. וחבל.