למה הערבים לא משולבים מספיק בהיי-טק?

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת דנה אתמול (ב') בהעדר הייצוג ההולם של מהנדסים ערבים בתעשיית ההיי-טק. הדיון היה בעקבות הצעה לסדר היום של ח"כ אחמד טיבי, על רקע החלטת הממשלה להקצות 273 מיליון שקלים להגדלת מספר בוגרי התארים המתקדמים בהיי-טק. ח"כ טיבי מצביע על כך שאין בתוכנית כל התייחסות למגזר הערבי ואין בה מענה לחסמים, שלא מאפשרים לבוגרי מדעים וטכנולוגיה מהמגזר הערבי להשתלב בענף.

על פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מבין 300 אלף עובדי ההיי-טק בישראל, רק 3% מגיעים מהחברה הערבית. לדברי ח"כ טיבי וח"כ סונדוס סאלח, הדבר נובע בין היתר מכמה חסמים: אין כל תוכנית לאוריינות דיגיטלית לחברה הערבית, יש בקרבם שיעור מדאיג של נשירה מהלימודים – שלדברי מומחים נובעת מכך שלתלמידים ערבים לא ניתנים הכלים להתקבלות לאקדמיה שעמיתיהם היהודים מקבלים – ואין תעסוקה באזורי מגוריהם. ח"כ סאלח אף ציינה, בצדק, כי בניגוד למאמצים שנעשים בקרב בני נוער יהודים, שבמסגרתם הם נחשפים לתעשיית ההיי-טק ומבקרים באזורי תעסוקה – במגזר הערבי זה לא קיים. התוצאה היא שבני נוער שיש להם פוטנציאל להעסקה בהיי-טק לא מקבלים עידוד ממערכת החינוך, ורבים מהם פונים למקצועות אחרים.

גם הנושא של אזורי תעשיית היי-טק ביישובים הערביים הוא נושא כאוב. למעשה, למעט איים כמו נצרת וכפר קאסם, זה כמעט שלא קיים. כאן מדובר גם בחלק מהבעיה הכוללת של אי פיזור ההיי-טק ברחבי הארץ, והתבצרותו בקו שבין גדרה לחדרה. אמנם, יש אזורים לא קטנים של היי-טק בירושלים ובחיפה, ומפעל הדגל של אינטל בישראל נמצא בקריית גת, אבל אלה יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל.

הממשלה: התוכנית כללית – וגם הערבים ייהנו ממנה

בממשלה פותרים (ופוטרים) את העניין בכך שהתוכנית שלהם שוויונית לכלל האוכלוסיות במדינת ישראל. לתפיסת פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי הראשי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אם יורחב מספר הסטודנטים שילמדו מקצועות מדעים והיי-טק, באוניברסיטאות ובמכללות, גם החברה הערבית תיהנה מכך. אבל, למרבה הצער, הוא לא התעמת עם העובדה שגם הסטודנטים הערביים שכבר סיימו את לימודי המקצועות הללו מתקשים למצוא עבודה. במקום זאת, הוא ושאר נציגי הממשלה שדיברו בדיון התמקדו במספרים ונתונים – ידועים ונכונים, אולם אין בהם כדי לתת מענה לבעיה האמיתית.

העובדה שרבים מבני החברה הערבית בוגרי לימודי המדעים לא מצליחים למצוא עבודה בהיי-טק גורמת לכך שרבים מהצעירים בעלי הפוטנציאל האלה הולכים ללמוד הוראה או רפואה. אמנם, גם שם חסר כוח אדם, וזה בולט בפרט בתקופת הקורונה הנוכחית, אבל מדינת ישראל מאבדת מוחות טובים, שיכולים היו להעצים את תעשיית ההיי-טק המקומית.

החסם העיקרי: המעסיקים

אבל החסם העיקרי, שלא עלה, משום מה, בדיון, הגם שדובר עליו לא מעט, הוא המודעות והנכונות של מעסיקים בהיי-טק לקלוט בוגרי אקדמיה ומהנדסים מהחברה הערבית. נכון הוא שיש שיפור מסוים – בכל זאת, המחסור החמור בכוח האדם משפיע על המעסיקים, מן הסתם – אבל עדיין, תת הייצוג של הערבים בהיי-טק זועק לשמיים. החסמים הם יותר מנטליים ולאומיים, ואי חלחול של חשיבות ההעסקה של בני ובנות אוכלוסיות מגוונות. כל מנכ"ל בהיי-טק יגיד שהוא מוכן לקלוט בוגרים, בין אם הם יהודים או ערבים, אבל כאשר זה מגיע למימוש, הדברים נעצרים.

השורה התחתונה: תוכנית הממשלה לעידוד והגדלת מספר הסטודנטים שלומגים את מקצועות ההיי-טק היא יוזמה חשובה. אבל כל עוד היא חסרה פעילות לצמצום אי השוויון בין יהודים לערבים בענף, ובכלל, מה עשינו בכך? אי השוויון רק יגדל, מאחר שמי שייהנה מהתוכניות האלה הם אותם תלמידים וסטודנטים שיש להם נגישות למערכת חינוך טובה יותר, יש להם אפשרות להיחשף בגיל צעיר למקצועות ההיי-טק ויש להם את הכלים לאוריינות דיגיטלית, שכמעט שלא קיימים בחברה הערבית.