IT על שולחן המבקר

דו"ח מבקר המדינה 60-ב' כלל שלושה פרקים שונים הקשורים למיחשוב ולמערכות מידע במשרדי הממשלה השונים. המבקר, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, טיפל הפעם במשרד הבריאות, מערכת בתי המשפט ובמשרד החינוך.

חלקו של הדו"ח העוסק בפרויקט נמ"ר במשרד הבריאות הפתיע לא מעט מהמקורבים לפרויקט – לא בגלל עצם פרסומו, אלא דווקא האופי הרך יחסית של הביקורת. למרבה הצער, העוסקים בפרויקט יודעים שהמציאות היא הרבה יותר עגומה ממה שהציג אותה המבקר.

הידיעה כי מבקר המדינה החל לאסוף חומרים על פרויקט נמ"ר פורסמה לראשונה באנשים ומחשבים כבר ב-2008. בשל העומס שעל משרדו, החליט המבקר שלא לכלול את הסעיפים על נמ"ר בדו"ח שמתייחס ל-2008 ודחה אותו לזה הנוכחי, שעוסק ב-2009. המציאות, בינתיים, רק הלכה ונעשתה חמורה יותר.

פרויקט נמ"ר (ר"ת ניהול מרכזיים רפואיים) החל לו אי שם בשנת 1994, ואמור היה להוות את תשתית ה-ERP העתידית של כל בתי החולים שמגלם פרויקט מזו"ר – צרה צרורה בפני עצמה. לפי המבקר, עד דצמבר 2000 אמורה היתה מערכת נמ"ר לפעול ב-11 בתי חולים – מה שלא קרה. מאז נעשו בפרויקט שינויים רבים ומשונים.

התוצאה היא שנכון לשנת 2010, בית החולים הגדול ביותר, שיבא תל השומר, עדיין לא הטמיע את נמ"ר ולא נראה שבכוונתו לעשות זאת. הסיבה הרשמית, היא טענות על חוסר תאימות של המערכת לצורכי בית החולים. בפועל, מדובר במניעים אישיים הרבה יותר, או במילים אחרות: היריבות רבת השנים בין מנהל בית חולים תל השומר – פרופסור זאב רוטשטיין, ומנהל בית חולים איכילוב – פרופסור גבי ברבש, שהוא גם יו"ר פרויקט נמ"ר. זאת ועוד, המבקר לא הדגיש את העובדה שארבעה מודולים עיקריים של המערכת טרם יושמו בבתי חולים בישראל שהטמיעו אותה.

המבקר כותב, כי בשל הזמן הרב שחלף מאז אושר תקציב הפרויקט, החריגות הסתכמו ב-87 מיליון שקלים. בפועל, החריגות גדולות הרבה יותר, ובמערכת הבריאות נשמעות הערכות על 160 מיליון שקלים. חריגה בתקציב היא עניין יחסי – חריגה לעומת מה? המבקר בחר ללכת לפי בית שמאי, והחליט להשוות את החריגה לעדכון האחרון של התקציב. אולם, כאשר בודקים פרויקט, נוטים להשוות את העלות הנוכחית שלו לזו שנקבעה בהתחלה, קרי בשנת 1994.

המבקר מתייחס בדו"ח גם לאי הסדרים בבחירת ספקים, קרי לדילוג על שלב המכרזים הנדרשים. זאת, למרות שהפרויקט עבר שינויי תכולה מספר פעמים מאז שהחל, ועל פי נהלי החשב הכללי, כל שינוי מחייב מכרז. הפעם האחרונה שנערך מכרז בנושא היתה ב-2007, וגם הוא, כך נראה, לא בדיוק תאם את הנהלים.

מיחשוב היכלי הצדק

לפני כשלושה חודשים כינס השופט משה גל, מנהל בתי המשפט, מסיבת עיתונאים חגיגית כדי לציין את הצלחתו של פרויקט מיחשוב בתי המשפט, נט-המשפט. בפועל, מדובר בעוד מגה-פרויקט שברמה הטכנולוגית הוא כנראה לא רע, אך המפגש שלו עם המשתמשים קצת בעייתי. המבקר כותב בדו"ח, כי המערכת סובלת מאי-יציבות, מהירות תגובה איטית ואמינות נמוכה, שהביאו לחוסר שביעות רצון בקרב המשתמשים. נדמה ששוב לא הטכנולוגיה אשמה, אלא חוסר היכולת של המתכננים שלה לספק ללקוח הסופי את חוויית המשתמש לה ציפו.

העסקה בלתי חינוכית

מבקר המדינה מתייחס בדו"ח שלו גם למערכות התיקשוב והמיחשוב במשרד החינוך. מעבר להערות על נהלי מפת"ח שלא יושמו, מתייחס המבקר לבעיה אקוטית שהדיה נשמעו בחוזקה בתחילת השובע, בעקבות פרסום תוצאות מכרז בתי התוכנה של החשכ"ל. המבקר גורס, כי 85% מעובדי מינהל התיקשוב הם עובדי קבלן. על פי בדיקתו, המדינה לא רק שלא חסכה כסף בהעסקתם – אלא שעלותם גבוהה בהרבה מעלותו של עובד בכיר במינהל. כל מי שמכיר את שיטת ה-"קוסט-פלוס" מבין על מה מדבר המבקר. אם למישהו עוד היה ספק עד כמה השיטה הזו מלאה חורים ובעיות, בא הפרק הזה בדו"ח ומספק הוכחה נוספת.

יש לקוות, כי הלקחים שצריכים להיות מופקים אכן יופקו, כי דווקא עתה מצוי המשרד בתקופת זינוק בכל הקשור ליוזמות בתחום המיחשוב. דוגמה מצוינת לכך היא מכרז מיחשוב הענן הענק, עליו דיווחנו לראשונה בשבוע שעבר.

השורה התחתונה: מבקר המדינה מצא ליקויים בשני פרויקטי מיחשוב גדולים, שמהווים סימפטום לבעיה קשה: פרויקטי IT ממשלתיים לעולם לא יסתיימו בזמן, תמיד יחרגו מהתקציב ובדרך יסבלו מחריגות, דילוג על מכרזים וסימפטומים נוספים של העדר שקיפות חולני. לפני כחודשיים הוגש לטל הרמתי, סגן בכיר לחשב הכללי, דו"ח מפורט מפורום המנמ"רים של הממשלה, שעסק בין היתר בהמלצות לשיפור רמת התפקוד של פרויקטי מיחשוב בממשלה. פרויקטי נמ"ר ונט-המשפט יכולים להוות Case Study קלאסי לאיך לא מנהלים מגה-פרויקט בשירות הציבורי.