בארבעה לקתה מערכת הביטחון

גניבת המסמכים ממחשבי לשכת אלוף בצה"ל, נדונה עד דק בכל אמצעי התקשורת. מומחי אבטחה, פרשני המדיה, נושאי הניסים של הזכויות האזרחיות, אחשדרפנים צבאיים, יועצי תקשורת להשכיר, עורכי דין המתאימים ניסוחיהם כזיקית בהתאם לצד המשלם וכמובן פוליטיקאים. כולם כבר השמיעו דעתם ברמה, אודות העבירה שבוצעה על ידי החיילת לשעבר. אף על פי כן, לא נוותר על תגובה משלנו, בשל חשיבותו העקרונית של האירוע, אולם כאן נתמקד בהיבטים המקצועיים-טכניים.

מנקודת מבטי, הפרשה מצביעה על מחדל רב שכבתי של מערכת הביטחון, זו היקרה ללב כולנו. ראשית וקודם לכל, הפרשה כלל לא הייתה צריכה לקרות. לא יעלה על הדעת שמנגנוני האבטחה במערכות המידע הרגישות שלנו יהיו כה עלובים. אפילו השופט נדהם השבוע מהקלות הבלתי נסבלת. לא נדרש כאן כל מאמץ או תחכום, פשוט אסוף ככל יכולתך. לא פרצה, אלא היעדר גדר. מצב שכזה אסור שיקרה. שילוב בין שיטות שונות, בסיסיות ברובן, צריך למנוע על הסף מקרים שכאלה. במשימת המניעה, לקתה המערכת.

אולם התמונה חמורה עוד יותר – אם בוחנים את שאירע מאז התפרסמה הכתבה בעיתון הארץ, לפני תקופה ארוכה למדי. הכתוב נסמך על המסמכים שנגנבו, אולם מערכת הביטחון נותרה כשהיא מגששת באפלה. כעת ידעו המופקדים על ביטחוננו כי נגנבו מסמכים מסוימים, אבל לא היו מסוגלים להגדיר מהיכן דלפו. גם ביכולת השחזור והמעקב כשלו האחראים. קל יחסית במערכת מידע לרשום פעילויות עם מסמכים ואף לנטר אותן, אפילו בזמן אמת. לו היו הדברים מקוימים, הם היו מהווים אף מנגנון מרתיע.

מחדל שלישי נעוץ באי הבנת הטכנולוגיה. למשל, בספח הפרשה הכרוך בצו איסור הפרסום. רשת האינטרנט מניעה כיום את העולם. לא ניתן להציב לה גבולות. מעליב לגלות כי אנשי מפתח, אינם מבינים כי בלימת זרימת המידע בעורקיה איננה מעשית. אין כאן כלל שאלה ערכית, זוהי עובדה. מי שלקה בהבנת העניין והביא להטלת צו שכזה, גרם לנזק אדיר למדינתנו הדמוקרטית. מה שהעולם ידע, נמנע כביכול מאזרחי המדינה. מי שרצה מצא ברשת הכל, אבל הצטיירנו כמשתייכים לאותה ליגה כמו סודן.

חוסר ההבנה ניכר גם בדברי תגובתו של אלוף הפיקוד הנוגע בדבר. לפחות כפי שמצאתיה בכל אמצעי התקשורת. ניתן להתרשם מדבריו כי אם מזכירה עליה סומכים מחליטה לחרוג מן הנהלים, אין לכאורה כמעט מה לעשות. זהו גילוי רב עוצמה, אודות אי הבנתם של מקבלי החלטות בדרגים הבכירים, בטכנולוגית המידע. רמי הדרג בכל ארגון אינם נדרשים אמנם להיות אנשי מקצוע בתחום המחשוב, אולם הם בהחלט חייבים לדעת ולהתעדכן ביכולות ובמשמעויות הכרוכות.

ומעל כולם מרחף מחדל חוסר השקיפות. זוהי תפישת עולם המרחיקה אותנו מלהיות מדינה מתקדמת. גם בארגון הטוב ביותר עלולות להתרחש תקלות. בכדי שהיקפן של אלה, יהיה מינימאלי חייבים לפעול בשקיפות. יש להודות בתקלות, לחקור אותן ביסודיות, להפיק את הלקחים ולבנות מערכות בקרה יעילות. לפני חצי שנה קבענו כאן במדור פעם נוספת, כי השקיפות מטהרת. כל כך מהר ולצערנו, הוכיחה אמירה זו את הרלוונטיות שלה.

כתבתי אז: "בדמוקרטיה חשוב שהאזרח יכיר את הסיכונים. שיהיה ברור כיצד נבחריו מתמודדים  עם אותם אתגרים. צריך להיות ברור על מי מוטלת המשימה החשובה. אם הייתה תקלה או אירוע חריג על כולם להיות מדווחים על כך. יש לוודא כי לקחים ומסקנות מוסקים. בכל נושא רגיש הדיווח צריך להיות שוטף. משלמי המיסים, שהם גם המשרתים בצבא והנושאים בכל יתר הנטל, זכאים לשפוט ולהעריך כל אלה". לא נותר לי אלא לחזור על המילים הללו עצמן.

מי ייתן ולפחות הפעם, יבינו אצלנו את חשיבותן של קרני השמש. לאלה אין ולא כלום עם חשיפה מיותרת של סודות מדינה.