המכרז שמסרב להיגמר

ערב חג הפסח, רגע לפני טקסי הרמת הכוסיות במקומות העבודה, קיבלו חלק מהמנכ"לים של חברות ה-IT מכתבים רשמיים מאגף החשב הכללי במשרד האוצר. תוכן המכתב נגע לתוצאות ראשונות של מכרז בתי התוכנה למיחשוב הממשלתי.

המכתבים כללו שני חלקים. באחד, הודעה על שיבוצן לאשכולות של החברות שהשתתפו במכרז, בהתאם להצעות שהגישו. החלק השני בישר לזוכים לאילו הנחות בתעריפים מצפה הממשלה לקבל, בהעסקת עובדים ב-"קוסט פלוס". מקריאת סעיף זה במכתב, עולה כי הממשלה מצפה לצניחה דרמטית בתעריפי שעות העבודה שהיא משלמת לעובדי המיחשוב ב-"קוסט פלוס". במקצועות מסוימים אמורה ההנחה להגיע עד לגובה של 40% מהתעריף הנוכחי.

במכתב מתבקשות החברות להשיב על הצעות הממשלה עד ה-15 באפריל. סעיף זה במכתב העכיר את רוחם של לא מעט מנכ"לים בענף ויצר תחושות של אכזבה, זעם וחשש גדול מהעתיד. המגזר הממשלתי, אף שאינו מהווה נתח שוק עיקרי למרבית החברות, הוא עדיין חשוב עבורן, ואף חברה לא רוצה למצוא את עצמה מחוץ לפעילות בו.

המעניין הוא שהזעם של הספקים מופנה לא רק כלפי הממשלה, אלא גם כלפי עמיתיהם בענף. בתחילת המכרז נראה היה, כי כולם תמימי דעים, כי אף שתפקידה של הממשלה הוא להוזיל עלויות ולקבל שירותים במחירים הכי נמוכים שאפשר – הרי שברורה לכולם החשיבות לאיכות כוח האדם. עוד בטרם ניגשו למכרז, הזהירו הספקים כי הממשלה עלולה לשלם ביוקר ושאם היא תשבור את השוק, היא תעמוד בפני בריחה של כוח אדם מקצועי, שימצא עצמו במגזר הפרטי, או יועבר על ידי החברות שמעסיקות אותו לפרויקטים אחרים. כך, התריעו הספקים, תמצא עצמה הממשלה עם העובדים שיישארו, שיהיו חסרי ניסיון ומוכשרים פחות. טענה זו נדחתה מכל וכל על ידי עורכי המכרז, שאף מחו על כך שהספקים יוצרים הכללות וקובעים שתעריף נמוך מלמד על היעדר כישוריו של העובד.

אלא שמה שעל קוראי הטור לדעת, הוא שהמכתבים שנשלחו לספקים, משקפים למעשה את הצעות המחיר שהממשלה קיבלה מהם. על בסיס הצעות אלה שקיבלה הממשלה, היא העלתה את דרישותיה להנחות. מה קרה? על מה מלינים הספקים? מובן מאליו שהחברות שהשתתפו במכרז לא תיאמו ביניהם את הצעות המחיר. ואם כך הוא הדבר, אל מי בעצם באים הספקים בטענות?

הפניית החיצים כלפי ספק זה או אחר, ראויה לבדיקה. אבל בסופו של יום הממשלה שידרה לענף מסר מאוד ברור, גם אם מרגיז חלק מהספקים: אנחנו משחקים בשוק פתוח, איננו מוותרים על איכות כוח האדם, אולם גם לא מוותרים על זכותנו לחסוך בכספי ציבור.

המאבק הציבורי שניהלו חברות ה-IT למניעת הירידה ברמה של כוח האדם הממשלתי, עבר בין היתר דרך בתי המשפט. זהו מאבק חשוב וראוי להערכה. אבל כאשר באו חלק מהספקים להגיש את ההצעות, היו ביניהם כאלה ששמו את האידיאולוגיה בצד. הם זכרו היטב את מי הם משרתים, מיהם בעלי המניות שלהם, ולכן הגישו את הצעות המחיר שהגישו – כדי להישאר מעל המים. הרי לפניכם עוד דוגמה לפתגם העתיק: "אם אינך יכול להלחם בהם, הצטרף אליהם".

האם זה טוב ליהודים? האם חששות הספקים לגבי ההשלכות שיש למחירים נמוכים אלו עלולות להתממש? קשה לדעת. הכדור חוזר כעת לממשלה, המצויה במילכוד מסויים. הספקים אומרים לממשלה לכאורה: "ביקשתם רמת מחירים נמוכה, אתם רוצים להוזיל מחירים? בבקשה, קיבלתם. עכשיו נראה איך אתם הולכים להתמודד עם מצב זה". כעת מוטלת המשימה על אנשי החשב הכללי במשרד האוצר. יהיה עליה לתמרן, כדי למנוע זעזועים בכוח אדם וברמתו, ומנגד – גם לשמור על העקרונות של המכרז, שהיא בעצמה כתבה.

פרסום תוצאות המכרז נעשה בעיתוי מאוד דרמטי בחיי המיחשוב הממשלתי. בשבוע בו נשלחו המכתבים, פרסם משרד האוצר הודעה על הקמת ועדת בדיקה לבחינת מערך התיקשוב הממשלתי. משמעות הקמת הוועדה היא שינויים ארגוניים בתחום זה, שינויים שטרם נראו בעבר. בין היתר תדון הוועדה בהקמת משרד חדש, משרד המנמ"ר הממשלתי, שיהיה אחראי על מדיניות ה-IT הלאומית. על כך מחר, בטור השני בסדרה.