בלוגרים מאחורי סורג ובריח

ארגון עיתונאים ללא גבולות, הפועל למען חופש הביטוי ברחבי העולם, פרסם בסוף השבוע שעבר מידע מטריד למדי, לפיו מספר המדינות שמטילות מגבלות כלשהן על האינטרנט – הוכפל. בנוסף, מסר הארגון, חל גידול בהיקף פעולות האלימות כלפי עיתונאים, בלוגרים וכותבים שונים.

הדו"ח (קובץ PDF) כולל כ-60 עמודים ומבליט בין היתר את המדינות שפוגעות בגולשים שמשתמשים ברשת כדי להביע את דעותיהם או לבצע פעולות מחאה לגיטימיות. בין המדינות שנכללות ברשימה לא מכובדת זו ניתן למצוא את צפון קוראיה, בורמה, סוריה ואיראן.

אולם, בעוד שבמדינות אלו אפשר למצוא סיבות לפעילות זו של המשטרים, בגלל אופיים הרודני, הרי שהמצב מדאיג הרבה יותר בכל מה שקורה בסין. לכאורה, מנסה מעצמה ענקית זו להיראות חופשית כמדינות המערב – בגלל אינטרסים כלכליים מובהקים, אך בפועל היא מהווה חלק מהרשימה השחורה של מדינות שלא רק מטילות מגבלות רגולטוריות וטכנולוגיות על הרשת, אלא גם מרחיקות לכת וכולאת עיתונאים, בלוגרים ואנשים ש-"מעזים" מביעים להביע את דעתם.

על פי הדו"ח, 72 עיתונאים כלואים כיום בסין. מדאיגה במיוחד התופעה במסגרתה זרועות השליטים העריצים מגיעות גם אל אזרחים תמימים. כך, למשל, באזרבייג'ן נכלאו שני בלוגרים שכל חטאם היה שהעלו ליו-טיוב (YouTube) סרטון שמתח ביקורת על אחד מפקידי הממשל. במצרים נדון למאסר אזרח שכתב בלוג ובו דברי ביקורת על הצבא המצרי.

הסכנה הזו מרחפת מעל מיליוני אזרחים בעולם, שיושבים בבתיהם במדינה זו או אחרת, ושולחים מסרים לחבריהם בפייסבוק (Facebook) או בכל רשת אחרת – ומסתכנים בכך שיואשמו בבגידה. לא פחות. "האח הגדול" במדינות הללו הבין כבר שלא רק העיתונאים יכולים לגרום נזק תדמיתי – שהרי כלי הנשק הזה קיים בידי כל מי שיש לו מחשב, מקלדת וחיבור לרשת או אפילו טלפון דור שלישי. המאמץ של אותן מדינות לנטר את הרשת ולרדוף אחרי אותם אזרחים תמימים, דורש השקעה כספית לא קטנה – וזה נתון נוסף שצריך להדאיג את שוחרי החופש, כי ישנם משטרים שבהם כסף הוא אחד המשאבים הזמינים ביותר.

העולם החופשי, על פי מחברי הדו"ח, צריך להיאבק בתופעות הללו. לצד עיצומים כלכליים על אותן מדינות שברשימה, טוען הארגון, הגופים הבינלאומיים צריכים לחוקק חוקים שיכניסו את חופש הגלישה למסגרת חוקי היסוד של חופש הביטוי של כל אזרח ואזרח. מחברי הדו"ח מביאים לדוגמה מספר מדינות בסקנדינביה, בהן זכות הגלישה והשימוש ברשת הם חלק בלתי נפרד מזכויות היסוד של התושבים. כך, למשל, בפינלנד – שם נקבע שכל בית זכאי לחיבור לרשת ברוחב של 1 מגה-ביט לפחות. עד 2015 ישונה החוק ורוחב הפס יגדל ל-100 מגה. וזו רק דוגמה אחת.

צנזורה בגלל פדופיליה

מחברי הדו"ח מתייחסים גם לסוג אחר של צנזורה שמנסות מדינות שונות להטיל על הרשת – הפעם מכיוון אחר. הכוונה היא כמובן להגנה על קטינים מפני פדופילים, וחסימה של תכנים פורנוגראפיים. אבל ההיסטוריה הקצרה בנושא זה מלמדת שגם פעולות מסוג זה הן מסוכנות, כי הן עלולות לגלוש מהר מאוד לשורה של פעולות לא רצויות מצד השלטונות. מאבק בפדופיליה והגנה על ילדינו צריך להיעשות קודם כל על ידי ההורים, בידיהם יש את הכלים להטיל פיקוח על הרגלי הגלישה של ילדיהם.

גם בישראל נעשו בקדנציה הקודמת של הכנסת ניסיונות להטיל צנזורה על הרשת, באמתלה של הגנה על ציפור נפשם של ילדינו הרכים. למרבה המזל היוזמה הזו נגדעה באיבה.

השורה התחתונה: ככול שרשת האינטרנט וערוצי המידע שבה מתרחבים, כך גוברת הסכנה לחופש הביטוי. הרדיפה אחר עיתונאים היתה מאז ומתמיד חלק ממאבקם של רודנים לדכא ביקורת נגדם. המאבק נגד תופעה זו חייב להיות ברמה בינלאומית, ועליו להתבצע באופן תקיף ומיידי, שכן כבר מזמן לא מדובר כאן על טכנולוגיה, אלא על מהות הקיום של האדם החופשי.