למה הרכבת מאחרת?

פשרה אליה הגיעו אמן יועצים עם חברת אלסג (Elsag) האיטלקית, במכרז לכרטיסים חכמים ברכבת ישראל, היא דוגמה קלסית לאופן בו מתנהלים אצלנו מכרזים. היא גם תשובה, הגיונית לשם שינוי, לשאלה הנצחית: למה הרכבת מאחרת כמעט תמיד, ומדוע בכלל, מערכת התחבורה הציבורית בארץ נראית כפי שהיא נראית.

המכרז לכרטוס הרכבת הוא מכרז משולב תשתית וטכנולוגיה. הוא חלק מתוך חזון ישן של משרד התחבורה, לפני יותר מעשור, לייצר במדינת ישראל כרטיס חכם אחד, שיאפשר לנוסעים להשתמש בכרטיס אחד לכל אמצעי התחבורה בישראל: רכבות וחברות האוטובוסים השונות. נכון להיום, מימוש החזון נראה רחוק מאי פעם. גם אם המשיח יופיע פתאום, וחברות האוטובוסים השונות יצליחו להגיע לשיתוף פעולה ביניהן, עדיין יהיה חסר המרכיב של רכבת ישראל.

כדי לעבור לכרטיס חכם, על הרכבת להשקיע כ-30 מיליון יורו, בפרויקט שבו היא תחליף את כל תשתית מערכת הכירטוס שלה, בתחנות ובמערכות ה-IT במטה הרכבת. מדובר במכרז בינלאומי, כיוון שהידע והניסיון לייצר את התשתיות לכירטוס – לא קיים בישראל. חמש חברות בינלאומיות נגשו למכרז, חלקם עם שותפים ישראלים ואחרות באופן עצמאי. בין החברות שניגשו למכרז היו EDS ישראל (לפני המיזוג עם HP), אמן יועצים, טלדור, מלם ואחרות.

תהליך פתיחת המעטפות היה ארוך ומורכב לא פחות מהמכרז עצמו. יהושע פורמן, מנמ"ר רכבת ישראל, הוביל את התהליך ביד רמה ובמקצועיות רבה, שזכו לשבחים רבים. בדצמבר 2008 הגיעה רכבת ישראל להחלטה והודיעה לאמן יועצים, כי היא הזוכה במכרז. אבל השמחה היתה קצרה מאוד. תוך זמן קצר הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפסילת המכרז על ידי אחת החברות שהפסידה, אלסג האיטלקית. אנשיה שכנעו את בית המשפט שהיה פגם טכני בהגשת מסמכי המכרז, ובית המשפט הורה לעצור את המכרז. הפרויקט בינתיים החל, נעשו עבודות אפיון, החלו ההכנות לבניית התשתיות הפיסיות. אם החלטתו של בית המשפט המחוזי הייתה נותרת על כנה, לרכבת ישראל היה נגרם נזק בלתי הפיך, שמשמעותו התחלת כל התהליך מהתחלה בעקבות כניסתו של זכיין חדש.

לוח הזמנים המקורי להתחלת הפרויקט, בינואר 2012, נראה רחוק מתמיד. עם הטיעונים הללו פנו עורכי הדין של אמן יועצים לבית המשפט העליון וביקשו לבטל את פסיקת בית המשפט המחוזי. הם הסבירו לשופטי העליון כי מעבר לנזק שיגרם לאמן, שמן הסתם גם תתבע פיצויים, מי שייפגע – בסופו של דבר, הם אזרחי המדינה. אלה לא יוכלו להשתמש בכרטיס החכם המשופר, זה שיאפשר להם לנצל כרטיס אחד עבור האוטובוסים והרכבת.

בית המשפט העליון נענה לבקשת אמן וביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בינתיים חלפה שנה תמימה שבה העבודות בפרויקט הואטו והגיעו למצב של עצירה מוחלטת. הצדק בישראל נעשה בדרך כלל, אבל טחנות הצדק טוחנות לאט, באופן איטי הרבה יותר ממהירות הנסיעה של קטר רכבת.

האינטרס הלאומי של המדינה הוא לעודד תחבורה ציבורית. אחד התמריצים לכך, הוא באמצעות במעבר בין אמצעי התחבורה השונים. בעולם כרטיס שכזה כבר הפך לנורמה, וכבר שכחו מתי המציאו אותו. שימוש בכרטיס שכזה משפר את העמידה בזמנים, כיוון שהנהג לא צריך לעסוק בכספים ובניירת. רק בישראל, אם אתה צריך להשתמש בתחבורה ציבורית, עליך להחזיק בארנק כרטיס אחד לכל אחת מהחברות – למעט שיתופי פעולה מוגבלים הקיימים ביניהן.

אין המדובר במכת טבע, ולכן הנושא כה מרגיז. ההחלטה לערער תלויה באנשים. התועלת שנובעת מערעור היא מוגבלת למערער אלא אם כן יש לו "קייס" אמיתי. הנזק במקרה זה, או בפרויקטי מיחשוב ותשתית אחרים שהממשלה מעורבת בהם – כבר נעשה. נוצר דפוס בן שנים לפיו המפסיד במכרז פונה לבית המשפט מה שבהכרח יביא לעיכוב הפרויקט.

אז בפעם הבאה שהרכבת שלכם מאחרת, או האוטובוס שלו אתם ממתינים מתעכב – תחשבו למה זה מתעכב, ומי הביא לעיכוב. הרי בסך הכל, מדובר בפרויקטים שנועדו להקל במעט את חיינו. לתשומת ליבו של הקורא בנימין נתניהו, המבקש לקדם את התחבורה הציבורית בישראל.