גדי

באחרונה נתקלתי בספר מרתק על דמויות היסטוריות בשם "לכל שם יש איש", מאת יוסי בן טולילה. לאחר הרתיעה הראשונית ממשחק המילים על "לכל איש יש שם" התרגלתי ואף אהבתי. בכל יום זיכרון לכל אחד יש את היקיר לו ולי – זהו גדי.

באוקטובר 73' הייתי בן 10, תלמיד כיתה ה'. בשעה שתיים בצהריים הפרה צפירת אזעקה את דממת יום הכיפורים הנוראה בשכונה חיפאית שלווה. מיד רצתי ופתחתי את מקלט הרדיו כדי לשמוע את החדשות המרעישות שבקעו בקולו הסמכותי של משה חובב ז"ל. רק כמה ימים קודם לכן בן דודי גד כהנא, גדי בפי כל, לקח אותי לטיול מסעיר בוואדי הסמוך למקום מגורי. הטיול כלל הרפתקאות לרוב: שכשוך במימי מעיין, כניסה למערה של האדם הקדמון, סיפורים שהמציא, לצד הדרכה היסטורית ובוטאנית שופעת ידע, גניבת פירות מבוסתן סמוך לכפר ערבי ואכילתם ועוד דברים המלהיבים את נפשו של ילד עירוני. הייתה זו הפעם האחרונה בחיי שראיתיו.

הוא היה ספורטאי מצטיין, פעיל חברתית ותלמיד חכם. הוא היה חייל ולוחם וכמו רבים וטובים מבני גילו, נפל במלחמת יום הכיפורים והוא רק בן שני עשורים. בניגוד לכל הקלישאות לפיהן הזמן מרפא את הכאב, כל שנותר לי הוא לקבוע בצער: הכאב לא נעלם – הוא רק מתעמעם בחלוף השנים.

עת פורסם טור זה בראשונה, לפני תשע שנים, בחלוף שנים רבות של שתיקה, כתב איש ההיי-טק חיים קונפינו פוסט בדה-מרקר קפה לזכר גדי, חברו. "יום כיפורים זה לא רק תענית", כתב, "אלא גם זיכרון מהמלחמה ההיא. אז שולח פוסט שכתבתי על גדי כהנא, חברי מהצבא. 36 שנים עד שכתבתי…לידה ארוכה…"

"בארץ שלנו", הוא אמר, "לכל אחד יש את הגדי כהנא שלו, ולפעמים זה לא גדי אחד אלא כמה. ה-'גדים' שלנו, שעימנו חבשו את ספסלי הגימנסיה והאוניברסיטה, שרצו איתנו אלף מטר, שהיו איתנו בצופים, שאהבו את אותן נערות, שהיו אז ואינם היום… שאיתנו – גם כשאינם".

"שנה לפני המלחמה השתתפה סיירת שקד בתרגיל הצליחה הגדול בסכר הרואיפה בסיני. התרגיל דימה מלחמה שבה צולחת הסיירת את התעלה במסגרת פיקודית. בתום התרגיל התכנסה היחידה במשמר הנגב. אריק שרון, אלוף פיקוד דרום, בא לשמוע ולהשמיע ועימו פאצי (אמציה חן), מפקד היחידה האהוב. ישבתי על יד גדי כהנא, הקשבנו לדבריהם. בסיום השיחה שאלתי את אריק שאלה, לא זוכר כבר מה שאלתי. אריק השיב בשאלה: 'מה דעתך על התרגיל?' 'אני רק מ"כ' אמרתי, 'מגובה תפקידי אין לי את הראייה לסכם תרגיל כזה. ראוי שמ"כים יסכמו תרגיל כיתה ומפקדי אוגדה תרגיל אוגדתי'. יצאנו החוצה ואז אריק ופאצי 'יירטו' את גדי ואותי. 'יש לך חבר'ה טובים', אמר אריק לפאצי. הם המשיכו לדרכם וגדי הסתכל עלי ואמר: 'התרגיל הזה הוא בשבילכם, אתם הולכים לקורס קצינים. אני משתחרר והולך ללמוד'.

שנה אחר כך פרצה המלחמה. לא תרגיל ולא סיכום תרגיל. על אמת. עם הרוגים. וגדי בהם…גדי, לוחם סיירת שקד יחידה 424 נהרג יחד עם חברינו מהסיירת וממחזור אוגוסט 1971, בצליחת התעלה כשזחל"מ עליו היה נפגע והתפוצץ".

יהא זכרם של כל ה-"גדים" ברוך.

עוד על ליל הצליחה ראו באתר חטיבה 14 שסיירת שקד הייתה כפופה לה בקרבות הצליחה וכאן בכתבה מיוחדת במלאת 45 שנה למלחמה, בה סא"ל (מיל') עזרא אורני, שהיה אז קצין הקשר של חטיבה 55, מעלה זיכרונות מהצליחה.

פורסם בגירסה ראשונה באוקטובר 2009.