תלמיד חרוץ

רק עשרה חודשים בתפקיד, ואפשר לומר על גדעון סער, שר החינוך, כי הוא תלמיד חרוץ. מחיאות הכפיים והפירגון האמיתי מכל הלב בהם הוא התקבל אתמול (ג') בכנס הרצליה, שעסק בבעיות הקשות והכואבות של מערכת החינוך, הוכיחו זאת.

קשה עדיין לנבא מה יהיו ציוני הגמר של סער, כאשר יסיים את הקדנציה שלו. דבר אחד ברור: בתעודה שלו ייכתב, כי הוא למד מהר מאוד את הפטנט: איך לייצר הבטחות ותוכניות, מבלי לריב עם איש ומבלי להרוס את מה שהיה קודם. שהרי במציאות הפוליטית הישראלית, שבה מדי שנתיים לערך מתחלפת ממשלה, כל שר מבקש להטביע את חותמו ומנפיק תוכניות שיירשמו על שמו בטאבו, ואף יניבו יחסי ציבור ופרסום. יישום התוכניות – טוב זה סיפור אחר, וזה לא בשליטתו של איש, כולל לא של השר.

במערכת החינוך, התופעות הללו בולטות במיוחד. מזה שלושה עשורים מדברים על הצורך ב-"רפורמה בחינוך", בשיפור רמת המורים וההוראה ובהעלאת רמת התלמידים. כך מגיע כל שר חינוך לתפקיד, עם המהפכה שלו.

לימור לבנת, שרת החינוך לשעבר, הביאה לעולם את דו"ח ועדת דוברת, שכמעט ריסק את כל מערכת החינוך והוריד למחתרת את האיש שעל שמו נקרא הדו"ח. הדו"ח הזה, אגב, היה גרוע ביותר לחינוך הטכנולוגי ולתיקשוב.הוא פשוט מחק תחום זה לחלוטין ולא התייחס אליו ב-336 עמודיו – מלבד אמירות כלליות על הצורך בחיזוק המיחשוב החינוך.

פרופסור יולי תמיר, השרה הבאה, הביאה את תוכנית "אופק חדש", שאמורה הייתה לטפל באחת מבעיות היסוד של מערכת החינוך: המורים. הטיפול היה אמור להביא דם חדש למערכת החינוך ולהתמקד באלו שלא רוצים לבוא לעבוד בהוראה בגלל התגמול הנמוך, וכן לעודד את פרישתם של המורים שהמערכת זיהתה כעייפים.

סער לא נגע בתוכנית "אופק חדש", ובכך שבר מסורת ארוכה של שרים אחרים. מנגד, הוא גם לא יצא מגדרו, כדי להניע אותה קדימה. אחרי שמינה כמה אנשים לתפקידי מפתח במשרדו, ולשבחו ייאמר כי הפעם הם באמת מינויים מוצלחים (כגון ד"ר שמשון שושני שהובא כמנכ"ל המשרד), הוא התיישב לתכנן תוכנית ארוכת טווח, כדי לתקוף את כל הבעיות של מערכת החינוך. סער ארז את התוכנית במעטפת שעד היום לא שמענו מאף שר לפניו: התיקשוב. בפרוש העשור השני של המילניום, הבינו במשרד החינוך כי היתרון היחיד האמיתי שיש לישראל על פני מדינות רבות, הוא ההון האנושי, וכי זה הולך ונעלם.

בפאנל שעסק בעתיד המחקר והפיתוח, שנערך שעה אחת קודם לפאנל שסער השתתף בו, נאמר כי מספר התלמידים שמסיים ארבע וחמש יחידות בלימודי המדעים הולך וקטן. מקסין פסברג, מנכ"ל אינטל (Intel) ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית, אמרה, כי היא מאוד מוטרדת כיצד אינטל תגייס כוח אדם חדש בעוד חמש ושבע שנים. לדבריה, היא אינה רגועה בעקבות המחשבות לגבי איכות כוח האדם העתידי ומה יקרה למוטיב המצוינות שמאפיין את סף הכניסה לחברות דוגמת אינטל. "כבר היום אנו מתפשרים", אמרה בעצב בסיום דבריה בכנס.

אפשר רק לקוות שהתוכנית הכללית של סער, כוללת גם היבטים תקציביים ומקורות מימון לתכנית, ולא רק מאבק לאישורה בממשלה. בכנס אתמול, מט"ח חשפה את הסקר שערכה בקרב התלמידים בארץ, שאמרו כי לגביהם בית הספר לא רלבנטי. עם כל הכבוד לנתוני הסקר, השאלה היא לא מה התלמידים חושבים על בית הספר, אלא מה בית הספר יעשה כדי שהשהות שלהם בו תהיה באמת אפקטיבית. בסופו של דבר, הפערים עליהם הצביעו התלמידים במחקר של מט"ח, הם פערים טכנולוגיים. כל ילד בכיתה ממוצעת מבין יותר בגאדג'טים מאשר המורה שלו. זאת עובדה שמשקפת את פערי הדורות שתמיד היו קיימים, אבל גם מציאות שלא צריכה להיות, בה בית הספר ממשיך ללמד בשיטות של האתמול ומכשיר תלמידים למציאות שהייתה נכונה לפני יותר מעשור.

צדקה פסברג באומרה, כי צריך לרתום את הטכנולוגיה והילדים לטובת הפדגוגיה.יש כבר לא מעט עשייה בשטח, אבל זו לא נעשתה מתוך תכנון וראייה לאומית ארוכי טווח. כדי להניע את מערכת החינוך באמת, נדרשת ראייה כוללת, שאחד המנועים שלה הוא התיקשוב. בנושא הזה סער ובכירי משרדו עשו שיעורי בית מוצלחים. העובדה שהתיקשוב חיוני למערכת החינוך, נכונה וברורה. השאלה היא כיצד עושים זאת? תוכנית חומש היא נקודת התחלה טובה, בתנאי שמי שיזם אותה לא יקפא על מקומו, אלא יילחם לא רק על אישורה – כי אם גם על ביצועה.

יש בישראל מספיק ידע, כוח אדם ותעשיית ICT פורחת, אשר יכולים להתגייס ולסייע לסער במשימה שנטל על עצמו. כל שנדרש הוא שהשר ישכנע אותם שתוכנית החומש שלו היא אכן רצינית, ולא עוד חבילה שנארזה מחדש, ובה תוכן בלתי ידוע. סער צריך להבין: אין לו חמש שנים להצליח בתוכנית. אם הוא לא יציג הישגים בטווח הקרוב, כל כוונותיו הטובות והצטיינותו כתלמיד שלומד מהר – יירדו לטמיון.