כשהפוליטיקה מתערבת בטכנולוגיה

הכפר הגלובלי שלנו, שנוסד לפני כ-40 שנה עם הולדתה של רשת האינטרנט, הרגיל אותנו לחיות על פי העיקרון לפיו לטכנולוגיה אין גבולות. בזכות הנחת יסוד זו, חלו שינויים רבים גם בחיים שמחוץ לעולם הקיברנטי. הפוסט-קולוניאליזם המודרני, למשל, רואה באינטרנט את הביטוי העכשווי לניסיונות ההשתלטות של המערב על המזרח. הניאו-מרכיסיטים החדשים טוענים כבר שנים שהאמריקנים ובני בריתם האירופאים מעולם לא גנזו את רעיון ההשתלטות על אפריקה, אסיה ואזורים נידחים שונים בעולם – הם פשוט החליפו את הכלים. התקשורת במובן הרחב שלה, הם טוענים, היא הדרך שבה המערב מממש את השאיפות האימפריאליסטיות שלו.

זו אחת הדרכים בה ההיסטוריונים בעתיד הלא רחוק יפרשו את מה שמתחולל בשבועות האחרונים בין הסינים לבין ענקית האינטרנט האמריקנית גוגל (Google). אותה גוגל מסמלת עבור משטרים כמו זה הסיני, את כל אותם פחדים וחששות מפני יכולתה של הגלובליות לחסל במחי-יד את השילוב הציני בין משטר רודני ובין פתיחות לכאורה למערב.

גוגל הפכה לסמל הזה בעיקר בזכות הצלחתה לפרוץ כמעט כל גבול, אך היא לא היחידה שמאיימת על סין. על כן, לא היה מפתיע לגלות שגוגל לא היתה היחידה: לפחות 20 חברות אחרות שפועלות בסין נפגעו בצורה זו אחרת מהמתפקה, כולל ענקית התוכנה מיקרוסופט (Microsoft). ההבדל בין אותן 20 חברות לבין גוגל, היא שמפתחת מנוע החיפוש הפופולארי בעולם היתה היחידה שאזרה אומץ לחשוף את דבר המתקפה ברבים. המתחרה שלה יאהו! (!Yahoo), למשל, זיהתה היטב את המתקפה, בה אבל בחרה לשמור על זכות השתיקה.

המערב, וגוגל בראשו, לא יכול היה להיות מופתע לחלוטין ממהלכיה האחרונים של סין. מזה שנים עוסקות החברות הבינלאומיות הפועלות בסין בצנזור תכנים. העובדה הזו ידועה לממשל האמריקני מזה זמן רב, ונציגיו אמרו לא פעם שהם לא מאושרים מכך – מהעובדה שגורמים סינים מאיימים על חופש הפעולה של האינטרנט. חברים בקונגרס האמריקני ערכו חקירות בנושא, אבל דבר לא השתנה. האווירה הכללית היתה שאף אחד לא רוצה להתעסק עם הסינים – כל עוד הם מרוצים והחברות מארה"ב מצליחות לעשות שם עסקים – הפוליטיקה נותרה מחוץ לדלת.

המתקפה האחרונה על גוגל מוכיחה, כי לסינים נמאס להשאיר את הפוליטיקה בחוץ. עכשיו שאלת מיליון הדולרים היא כיצד יגיב המערב, וגוגל – שוב – בראשו. האם הודעתה המתריסה של גוגל, לפיה בתגובה למתקפה היא תפסיק לצנזר תכנים לגולשי סין, היא אכן התגובה הרצויה? האם מדובר במהלך שנובע מניתוח אמיתי ורציונאלי של המצב, או נקמה שנובעת מפגיעה באגו?

אף אחד לא מזלזל בפוטנציאל הכלכלי שטמון בסין, וגם הסינים יודעים זאת היטב. המיתון האחרון גרם לחלק גדול מהסינים לחשוב שאולי המערב הבין סופסוף שהעתיד נתון בידי משטרים דוגמת זה של סין. טריליוני הדולרים ששפך נשיא ארה"ב, ברק אובמה, על המשק בארצו, התבססו רבות על רכישת אג"ח מסין.

הסינים יודעים שהם יכולים בקלות להפסיק לסייע לכלכלה המערבית – לסגור את השערים ולצפות בחיוך רחב כיצד האמריקנים מבינים מי בעל הבית באמת. הגיוני היה ש-20 החברות שנפגעו מהמתקפות האחרונות ישלבו ידיים, וייצאו למאבק מאוחד נגד תוקפיהן, אך הסיכוי שזה יקרה נראה כרגע קלוש.

השורה התחתונה: לקרב בין גוגל לסין יש השלכות בינלאומיות אדירות. הוא עוד דוגמה למה קורה כאשר פוליטיקה, אידיאולוגיה ופחד מתערבבים זה בזה. ימים מעניינים.