מנמ"ר המנמ"רים: פה ושם

השבועון InformationWeek הכתיר את ויווק קונדרה, מנהל מערכות המידע של הבית הלבן, בתואר מנמ"ר השנה. בדומה לבוס שלו, ברק אובמה – שקיבל את פרס נובל לשלום למרות שטרם פתר סכסוך אחד בעולם, כך גם לגבי קונדרה נשאלת השאלה: מה הוא כבר הספיק לעשות? נדמה שעורכי השבועון החליטו להכתיר את קונדרה דווקא בזכות החזון שלו, ולא בהכרח בזכות הישגיו.

החזון של קונדרה כולל את אחת המשימות היותר חשובות שעומדות בפני הממשל הפדרלי: ליצור אחידות מלאה בצורת העבודה, בכלים ובאופי השימוש במערכות המידע בקרב הסוכנויות הפדראליות. כך, אחת המשימות שעומדות בפני קונדרה היא להוכיח שאפשר לעשות הרבה יותר בעזרת התקציב הקיים: 76 מיליארד דולרים.

בראיון שנתן לעורכי InformationWeek, הוא מונה את השגיאות הרבות שנעשו במשך השנים על ידי הממשלים הקודמים, ומדגיש את העובדה שלמרות תקציב ה-IT המרשים שעומד לרשות ארצות הברית, המיחשוב בממשל הפדרלי עדיין מפגר בהרבה אחרי הסקטור הפרטי.

כמנמ"ר הבית הלבן, צריך קונדרה לענות על ביקושים בשני רבדים: האחד הוא הרפורמה בבריאות – שאובמה עמל כל כך על להעביר אותה בקונגרס, והשני הוא הרובד הביטחוני – כי ככול שגוברים האיומים, כך גדל הצורך בהגנה על המידע. אמנם הלחימה בטרור אינה חלק מהמנדט של קונדרה, אבל הוא יצטרך לספק את התשתיות, הכלים וסביבת העבודה שיסייעו למקבלי ההחלטות בעבודתם.

קונדרה נעזר בשתי תפיסות מיחשוב מרכזיות בדרך ליישום החזון שלו. ראשית, הוא אומר בראיון שרוב הפרויקטים של הבית הלבן מתבצעים במיקור-חוץ. שנית, יישום תפיסת מיחשוב הענן כדרך לניהול ושליטה יעילים יותר – תפיסה שעושה רושם שתמצא עצמה משמשת ממשלים רבים בעתיד.

למרות ההבדלים הברורים, הרי שיש לנו בישראל הרבה מה ללמוד מתפיסת העולם של קונדרה. גם אצלנו, השקיפות היא נושא בלתי פתור במערכת השלטון – ולא רק ברמה הטכנולוגית. קונדרה הרי מסביר בראיון כיצד מערכות ה-IT מהוות בסיס מרכזי ליישום השקיפות בכל המערכות. גם בישראל הבינו את זה, רק שפה היישום הוא איטי יחסית.

בראיון מתארים העורכים את לוח הבקרה הממוחשב של קונדרה, שמהווה את הכלי המרכזי שלו בשליטה על כל הפרויקטים (האם גם לנו יש דבר כזה?). על הלוח מופיעים לא פחות מ-52 פרויקטי מיחשוב שחרגו מתקציבם ולא הגיעו לסיומם עד היום. בישראל המצב חמור לא פחות, אבל בניגוד לקונדרה – קשה לומר שראשי המשרדים פה מעניקים לנושא הזה משקל רב. חריגה מתקציבים ואי-עמידה בזמנים מהווים אצלנו שם נרדף לפרויקטים גדולים – ולא רק במיחשוב.

קונדרה מעלה בראיון נקודה נוספת, שגם אצלנו טעונה שיפור: החשיפה של מקבלי ההחלטות לתוצרים של מערכות המידע הממשלתיות. לדבריו, העדכונים השוטפים על פעילות ה-IT של הסוכנויות הפדראליות מתפרסמת פעם בחודש, ובכל פעם הוא מקבל קריאות מחברי קונגרס שאמורים להכריע האם לתת תקציבים לפרויקט זה או אחר. כלומר, קיים קשר הדוק בין הפוליטיקאים וחזון ה-IT.

בישראל המציאות רחוקה שנות אור. מספר שרי הממשלה שעושים שימוש בכלי מערכות המידע והמיחשוב לניהול השוטף של משרדיהם הוא קטן מאוד. היטיב להציג זאת לפני כשבועיים ח"כ מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בדיון שנערך על פרויקט מרכב"ה. ח"כ שטרית הציע לסגן החשב הכללי, טל הרמתי, להדפיס בכל חודש את הדו"חות שמרכב"ה מנפיקה. חבר הכנסת, לצערנו, היה רציני.

התובנה החשובה ביותר שניתן לאמץ מהראיון עם קונדרה היא בהיררכיה המובנית בין כל הסוכנויות הפדראליות במערך ה-ICT. קונדרה מגדיר את עצמו כ-"מנהל המועצה הפדראלית של מנהלי המיחשוב הראשיים". זו אינה סתם הגדרת תפקיד, אלא תפיסה ואופי עבודה.

אמנם סגן החשב הכללי בישראל – זה הנוכחי כמו גם קודמו, נתפסים כמי שאחראיים על נושא ה-IT בממשלה, אך הסמכות הזו אינה מעוגנת בחוק בצורה מוסדרת ושואבת את כוחה רק מהקרבה של החשב הכללי לקופת המדינה. בישראל, אם כן, הנושא הזה פתוח – ולו רק משום העובדה שהממשלה עדיין לא השכילה להעמיד מנמ"ר מטעמה. לתשומת ליבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.