דרושה עשייה ולא שדולה

הכנסת אירחה שלשום (ג') את ראשי המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, במסגרת כנס שיזמו חברי הכנסת זאב אלקין (ליכוד) ואברהם מיכאלי (ש"ס). מטרת הכנס היתה הקמת שדולה למען החינוך בישראל. כך, סביב שולחן אחד ישבו כל ראשי האוניברסיטאות והמכללות בארץ – מחזה נדיר לכשעצמו, שכן ברוב ימות השנה הם נאבקים זה בזה על תקציבים, סטודנטים ויוקרה.

הכנס רשם נוכחות שיא חדש, כשאירח לא פחות מארבעה שרי ממשלה: שר החינוך – גדעון סער, שר האוצר – ד"ר יובל שטייניץ, שר המדע – דניאל הרשקוביץ והשר לענייני מיעוטים – פרופ' אבישי ברוורמן. בנוסף, נכחו באירוע שניים מחתני פרס נובל, לרבות הכלה הטריה, פרופ' עדה יונת.

הרבה דברים חשובים וכואבים נאמרו בכנס, רובם כבר נדושים: שמערכת החינוך בישראל צברה הישגים רבים בשנות קיומה של המדינה, אבל בעשורים האחרונים היא נמצאת בצלילה מתמדת; שהתקציבים מצטמקים בכל שנה; שהמוסדות האקדמיים המסורתיים נמצאים על סף קריסה כלכלית וכו'. מה בכל זאת היה החידוש? הרעיון להכין תוכנית חומש לשיפור החינוך הגבוה, שתלווה במשאבים מתאימים. רעיון ראוי לברכה.

כל מי שישב בכנס ידע היטב שהבעיה המרכזית של מערכת החינוך המדעי בישראל היא סדרי העדיפויות. זה כבר שני עשורים שהנושא לא נמצא בסדר העדיפות הלאומי, למרות שהוא צריך ואפילו חייב להיות. פרופסור משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן, שנכח בכנס, ציין, כי התנאים בישראל להכשרת מדען כמעט ולא קיימים. בהעדר תקציבי מחקר, אמר, נשלחים הדוקטורנטים ללימודים בארצות הברית, וכולנו יודעים מה קורה לרובם – הם לא חוזרים לישראל.  התוצאה, הסביר פרופ' קווה, היא שסגל החוקרים והמרצים הבכירים באוניברסיטאות הולך ומזדקן.

לדברי נשיא בר אילן, איש המפתח בסיפור הזה הוא פרופסור מנואל טרכטנברג, יו"ר המועצה להשכלה גבוהה בישראל, שאמור להוביל את המהפכה אותו רוצה הפורום לבצע. לדבריו, מספר אנשי הסגל האקדמי בישראל ירד מ-4,700 ל-4,300 בעוד שבכל מדינות ה-OCED המספרים עולים.

האווירה בכנס תאמה את שעת החירום בה נמצאת ההשכלה הגבוהה במדינה. גם הפוליטיקאים הפנימו שהבעיה אינה המוסדות או דרך התנהלותם, ושהתייעלותם היא לא בהכרח הפתרון. התייעלות לא תוביל לשום הישג מדעי, אם איכות התלמידים לא תשתפר במהירות.

ארבעת השרים שישבו בכנס לא צריכים שדולה כדי לשפר את מערכת החינוך הירודה שלנו; הם צריכים לממש את סמכויות הביצוע שלהם: להקים לובי פנימי ליד שולחן הממשלה ובעזרתו של אחד מחברי השדולה – שר האוצר שטייניץ, שמקורב מאוד לאקדמיה, להתחיל להניע דברים. למשל: להפשיר תקציבים למחקר, לשפר את שכר המרצים, להגביר את שיתוף הפעולה עם התעשייה ולנצל את הידע שלה. העיקר: להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. ויפה שעה אחת קודם.