פתרונות תעסוקה לבעלי מוגבלויות: ההיי-טק כדוגמה

מחאת הנכים, שמשבשת בשבועות האחרונים את התנועה ברחבי הארץ, עוסקת לא רק בקצבה, שאותה הם דורשים להעלות לשכר המינימום, אלא גם בכך שרבים מהם היו רוצים להשתלב בשוק העבודה ולהשתכר בכבוד.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים כיום בישראל יותר מ-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות, ברמות שונות, כאשר 800 אלף מהם הם בגילאי 20-64 – גילאים שבהם אנשים עובדים. אלא שבגלל סיבות שונות, כמעט 50% מהם לא משולבים במעגל העבודה.

אחת הסיבות שרבים מבעלי המוגבלות יושבים בבית ולא מחפשים עבודה, למרות מצבם הכלכלי הקשה, היא שבמקומות עבודה רבים לא קיימת מודעות לצרכים המיוחדים שלהם – הן ברמת הנכונות להעסיקם ובעיקר בהיבט של התאמת מקום העבודה, משימותיו וסביבתו לצרכים של אותם אנשים, ברמה הפיזית וברמת העובדים והמנהלים כאחד. הרשויות השונות, ביניהן משרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי, מגלות נכונות ומעודדות יציאת בעלי מוגבלויות לעבודה, אבל ההיצע לא מספיק.

מבחינה זו, ההיי-טק הוא אחד הענפים ששם את נושא העסקת בעלי המוגבלויות על סדר היום שלו ובניגוד לענפים אחרים, לא מעט ארגונים בענף מבצעים זאת. דוגמאות לכך ניתן למצוא באתר עבודה נגישה של משרד העבודה והרווחה ובאתרים של חברות ההיי-טק עצמן.

אחת החברות היא Call יכול, שהיא עסק חברתי ראשון מסוגו, שמפעיל מוקדים טלפוניים בשיטת מיקור-חוץ. כל עובדי החברה משתייכים לאוכלוסיית בעלי המוגבלויות ויש בהם לא מעט שמתניידים על כיסא גלגלים. החברה הוקמה לפני תשע שנים על ידי בני הזוג ד"ר גיל ואפרת וינש, כשייעודה היה לאפשר לבעלי מוגבלויות להתפרנס בכבוד. עובדי החברה משרתים את החברות הגדולות בענף ומספקים שירות ללקוחות, שרובם אינם מודעי כלל למוגבלות של המוקדנים והמוקדניות שמדברים איתם.

ביקור שערכנו במקום הוכיח שעם קצת רצון טוב, אפשר להנגיש כל סביבת עבודה גם לאנשים שאין להם את מידת הניידות שיש לאחרים. לדברי ד"ר וניש, ב-Call יכול דאגו לנגישות של העובדים הן למקום העבודה עצמו והן לחנייה.

דוגמאות נוספות

Call יכול אינה החברה היחידה בהקשר זה. אמדוקס מפעילה מזה זמן תוכנית מנטורינג בשיתוף עם המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות במשרד העבודה והרווחה. התוכנית מיועדת לבעלי מוגבלויות בעלי רקע טכנולוגי, במטרה לשלב אותם בחברה ובתעשייה. המנטורים הם עובדים ומנהלים באמדוקס שמוכנים לתרום מזמנם למען מטרה חשובה זו.

דוגמה נוספת היא המיזם של אבנר ברק, מנכ"ל דיסקל, שהקים את המרכז הישראלי לנגישות – ארגון ששם לו למטרה לקדם את העסקתם של עובדים בהיי-טק. הוא הקים את המרכז בעקבות חוויה מקצועית שעבר, לאחר שביקש להשים עובד מקצועי בתחום האבטחה, שנראה לו בעל רמה גבוהה, אצל אחד הלקוחות שלו, ולהפתעתו, על אף שהלקוח כמעט השתכנע שאכן מדובר באיש הנכון, כששמע שהעובד הוא בעל מוגבלות פיזית – התחרט. המרכז אותו מפעיל ברק משמש מוקד אליו פונים מעסיקים שרוצים להעסיק עובדים בענף ובעלי מוגבלויות שרוצים לעבוד. בנוסף, המרכז מקיים קורסים בתחומי הדיגיטל, ההיי-טק והסייבר.

בחברות היי-טק רבות ניתן לפגוש עובדים בעלי מוגבלויות, מתניידים על כיסא גלגלים או הולכים עם הליכון. חברות רבות קולטות אותם כחלק מתהליך הגיוס הרגיל, על פי צרכים וכישורים, ומעדיפות לא לתייג אותם כקבוצה שגויסה מתוך תרומה לקהילה.

מעבר לחשיבות של שילוב בעלי מוגבלויות, יש בפעילות הזו תרומה חשובה למענה על בעיית המחסור בכוח אדם בענף. במקום לייבא מהנדסים מסין, יכולים המדינה ובכירי התעשייה לשלב את אותם בעלי מוגבלויות שמתאימים לכך. אולי זה ידרוש מאמץ קטן נוסף, התאמה פיזית של מקום העבודה, שינוי ארגוני-פנימי לא דרמטי, אבל הסיפוק וההרגשה שמגיעה עם המהלך הזה שווה את הכול.

אם הממשלה תרצה, היא יכולה בקלות לאמץ את המודל של ענף ההיי-טק ובכך תסייע לשיקום הכבוד העצמי של האנשים שרוצים כל כך להיות חלק מהחברה.