עובדים ומעבידים 2.0

העשור האחרון חולל מהפכה של ממש בתחום העבודה. המהפכה הזו אמנם ניכרת מאוד בענפי ההיי-טק, אך רלוונטית גם בהרבה מקצועות אחרים. חוזי העבודה אישיים והטכנולוגיה שמאפשרת לעבוד מכל מקום, יצרו סוג חדש של עובדים ומעסיקים – סוג שונה לחלוטין מזה שהיה מוכר לנו משנות ה-80' וה-90'. המושג "עבדים טכנולוגיים" הפך לשגור יותר ויותר בפיהם של עובדים ומעבידים – לפעמים בחיוך ולפעמים דווקא לא.

במשך שנים חיו עובדים ומעבידים באשליה שהחוזה האישי הוא הפתרון לכל הבעיות שיצרו החוזים "הישנים" – אלה שנחתמו על ידי ארגוני עובדים ואיגודים מקצועיים. בעיני המעסיקים, חוזה אישי הפך לסוג של תרופת פלא נגד שביתות. אולם, שני המיתונים של העשור האחרון היטיבו לחשוף את הסדקים שבחוזים האישיים – בעיקר במקומות עבודה שנאלצו לפטר עובדים רבים "בעקבות המצב". עם זאת, המציאות הזו לא סייעה באיתור חלופות טובות יותר.

ל-20 אלף מפוטרי ההיי-טק של 2009 ברור שלו היו שייכים לגוף מסוים שהיה מייצג אותם, הם היו זוכים לפיצויים גבוהים הרבה יותר משיקבלו. נכון הוא שתמיד קיימת האפשרות הפרטית, אבל כולנו חיים את היומיום, ורוב העובדים יעדיפו להתפשר עם המעסיק ולעבור למקום העבודה הבא. כך נוצר לו מעין זרם שקט של עובדים שבעבר לא היו מוכנים לשמוע על התארגנות כלשהי, אך עכשיו בהחלט שוקל את זה. הזרם הזה ילך ויתחזק בעשור הקרוב.

ניסיונותיהם של העובדים להתארגן מצאו חלק מהמעסיקים לא מוכנים. אצל חלקם, התגובות הגיעו "מהבטן" והתבטאו בפתיחת מלחמה חזיתית, עד כדי פיטורים של יוזמי המהלך. הדוגמה האחרונה היא ניסיונות ההתארגנות בהוט (HOT), ופיטוריו של הטכנאי שניסה לאגד את העובדים. עוד בטרם היה ברור אם ניסיונותיו ייצלחו או מה בדיוק מבקשים העובדים, נכנסה לפעולה היד הקשה של הנהלת הוט, שתוארה בתקשורת – בצדק או שלא – כאיומים ופעולות קשות נגד כל מי שזוהו עם ניסיונות ההתארגנות.

לא צריך להיות מומחה ליחסי עבודה כדי להבין שהוט שגתה בתגובתה. בכתבה ששודרה בנושא השבוע בערוץ 2, צולמו עובדים במרכז השירות של החברה. בלטה לעין העובדה שהעובדים שהתראיינו לכתבה עשו זאת בעילום שם ופניהם הוסתרו. יתרה מכך, הודגש בצילומי הרקע, כי "למצולמים אין קשר לכתבה", משל הכתבה עסקה בתיאור פושעים או מצורעים למיניהם.

הוט אינה לבד. בכנסת כבר התארגנו יוזמות חקיקה של מעסיקים מענף ההיי-טק שמבקשים למנוע התארגנות של עובדים. גם אותם יוזמים שוגים, שכן כלל ידוע בהתארגנות של עובדים הוא שככול שהמעסיקים מתנגדים יותר – כך צובר המאבק יותר כוח. האירועים האלו גם מיד מושכים אליהם את העסקנים והפוליטיקאים למיניהם, שמתנדבים לעזור לעובדים – הן ממניעים קצרי טווח או מתוך אידיאולוגיה של מלחמה בבעלי ההון באשר הם.

למעסיקים בענף ההיי-טק יש ארגון שמייצג אותם במסגרת התאחדות התעשיינים. טוב יעשו אם במקום לקיים דיוני חירום כדי להיאבק ב-"סכנת ההתארגנות" של העובדים, ינסו להידבר עם אותם עובדים ולהבין מה מציק להם. שיתוף פעולה והבנה הדדית ישרתו את שני הצדדים.