שכר הבכירים בהיי-טק: הפערים הולכים וגדלים

עלויות השכר של בכירי החברות הציבוריות בתעשייה הן פועל יוצא של היציבות בענף, אבל הן גם מעידות על הפערים המאמירים בינן לבין הסכומים שמשתכרים הכפופים להם ● האם הפערים האלה מוצדקים?

תגמול נאה למנהלים זה טוב - אבל למה הפערים כל כך גדולים? צילום: אימג'בנק

כבכל שנה, גם רשימת שכר הבכירים בהיי-טק שפרסמנו אתמול (ג') גוררת עניין רב. אנשים אוהבים לקרוא כמה השתכר האחר, במיוחד אם הוא בכיר, ולקטר כמה הוא מרוויח יותר מהם. דוגמה טובה אחרת לכך היא טבלת השכר של הבכירים במגזר הציבורי, שהתפרסמה אף היא לפני כמה ימים, ובהבלטה, באמצעי תקשורת שונים.

מוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, ממשיך להיות בעל עלות השכר הגבוהה ביותר בהיי-טק (הרשימה מבוססת על החברות שמדווחות לבורסה), בפער אדיר מעל המנהלים הבכירים הרבים האחרים שמדורגים ברשימה. העלות השנתית של שכרו עלתה בשנה שעברה ב-11.49% ועמדה על 9.146 מיליון שקלים, בעוד שזו של שחר אפעל, מנכ"ל נס, שהגיע למקום השני, הייתה קטנה ביותר ממחצית ממנה, והגיעה ל-4.089 מיליון.

הפער בולט גם בתוך מטריקס עצמה: הבא בתור ברשימה מבין בכירי החברה, אליעזר (לייזי) אורן, נשיא וסגן יו"ר, קיבל ב-2016 קצת יותר משליש מעלות שכרו של גוטמן. עלות השכר של אורן עמדה על 3.451 מיליון שקלים – סכום שמתקרב לממוצע של יתר הבכירים בטבלה, אם כי עדיין גבוה ממנו. כך גם עלות שכרם של אבי באום, מנכ"ל חילן, שהגיע שלישי ברשימה, ושל טל גרנות-גולדשטיין, מנכ"לית HOT, שממוקמת חמישית (אורן במקום הרביעי).

מה מביא את בעלי המניות של מטריקס לאשר תגמול נאה כל כך למוטי גוטמן? סביר להניח שהתוצאות העסקיות של החברה והרווחים שלהם, כבעלי מניות, הם אלה שמאפשרים להם להקצות סכום ניכר למנכ"ל שנחשב, ובצדק, להכי מצליח בתעשייה.

פער גדל והולך בין הבכירים לעובדים האחרים

פרמטר נוסף שדרכו ניתן לדון במספרים שבטבלה הוא היחס, או יותר נכון הפער, בין השכר של הבכירים, ובפרט של אלה שנמצאים במקומות הראשונים, לשכרם על העובדים האחרים, בדרגות השונות. גם אם ננטרל לרגע את השכר הגבוה ביותר בטבלה, הפערים גדלים והולכים.

אתוסיה פרסמה השבוע את נתוני השכר של בעלי תפקידים בהיי-טק. הם נעים בין 42 אלף שקלים לחודש לבכירים בחברות השונות, 30 אלף לבודקי תוכנה למובייל ועד ל-17 אלף לבודקי תוכנה. בחישוב שנתי, מדובר בעלות שכר שנעה בין 204 אלף ל-504 אלף שקלים בשנה – הרבה פחות מהמיליונים של הנמצאים במקומות הראשונים ברשימה שהצגנו.

אם נצא מתוך הנחה ששיאני השכר של ההיי-טק משלמים לעובדים אלה את רמות השכר שצוינו, נראה שהפערים גדולים, שלא לומר בלתי הגיוניים. קשה למצוא הצדקה כלשהי לפערים הללו, על אף הטענות של ראשי החברות שלפיהן רמות השכר של העובדים בענף גבוהות ביותר. חלקם, שכאמור – עלות השכר שלהם נמדדת בשבע ספרות בשנה, אף דורשים לייבא עובדים מחו"ל כדי להוזיל את עלויות העבודה.

מעניין יהיה לראות מה תהיה ההשפעה על שכר הבכירים אם אכן יביאו עובדים זרים ועלות העבודה תהיה זולה יותר. האם שכרם יורד? הסיכוי שתסריט כזה יתממש גם אם יביאו עובדים מחו"ל הוא אפסי.

בגלל המחסור והאטרקטיביות: ציפיות שכר בשמיים

כל התחזיות אומרות שעלות העבודה רק תלך ותגדל. בתחומים מסוימים המחסור הוא קריטי, יש מקומות שתהליכי הגיוס מזכירים להם את ימי הבועה העליזים, שבהם עובדים מראיינים את המעסיקים במקום ההיפך ותהליכי גיוס קצרים מאוד. "ביום רביעי מראיינים וביום ראשון כבר חותמים", כפי שהתבטא אייל סולומון, מנכ"ל אתוסיה.

מפתחי Devop או אנשי תשתיות למובייל מודעים היטב לאטרקטיביות שלהם בשוק והדרישות שלהם בהתאם. הם עושים שיעורי בית לפני שהם מגיעים לראיון, ואם בראש החברה שהם מתראיינים בה יושב מנכ"ל ששכרו דומה למוצג בטבלה שלנו, סביר להניח שרמת הגמישות תהיה קטנה יותר.

מה קורה בחברות הפרטיות והרב לאומיות?

הרשימה שלנו, כאמור, מייצגת את המידע שמגיע מחברות בורסאיות, שמחויבות לפרסם את שכר בכיריהן. אבל אסור לשכוח שזו לא תמונת המצב הכוללת, המאפיינת את כל הענף. על אף שאין נתונים רשמיים על שכר הבכירים בחברות היי-טק פרטיות, מי שמכיר את הנפשות הפועלות שם, את בעליהן ואת מנהליהן, יודע שהיקפי עלויות שכר השנתיות לא מגיעים לרמות השכר שבצמרת שיאני ההיי-טק.

כך המצב, כנראה, גם בחברות הרב לאומיות הפועלות בישראל, שגם הן לא מחויבות לדווח לבורסה בתל אביב. אנשים בענף, שבעבר היו בעמדות מפתח בחברות אלה, משוכנעים שרמות שכר כמו שיש בצמרת הטבלה לא קיימים ולא היו קיימים בהן אף פעם. ההערכה היא שעלות השכר השנתית של מנהל ממוצע בחברה רב לאומית נעה בין 1-1.5 מיליון שקלים בשנה.

אולם, אותם גורמים מסייגים ואומרים שמבנה השכר של מנהל אזור בחברה רב לאומית, למשל, הוא אחר: רק 40% מעלות השכר שלו הם משכורת והיתר – תגמולים המבוססים על ביצועים.

השורה התחתונה: טבלת שכר הבכירים מזה וטבלת שכר בעלי התפקידים ואנשי המקצוע מזה משקפות תמונת מצב של יציבות בענף, כאשר התוצאות העסקיות הן בסך הכול טובות. האם רמות השכר של הבכירים והפערים העצומים בינן לבין בעלי התפקידים האחרים באותן חברות יכולים להמשיך לשרוד עוד תקופה ארוכה? לאף אחד אין תשובה מוסמכת בנושא הזה. ימים יגידו.

תגובות

(1)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

  1. אמיר דקל

    דומה להבדלים בתחום הבנקאות בין בנקים גדולים בשוויץ או בארה"ב, ההפתעה שלי היתה כשגיליתי שמנכ"ל של בנק כמו SBG או UBS מרויח אמנם יפה, אבל מסתפק בערך בעשירית מהשכר השנתי שמנכ"לים של בנקים ישראלים לוקחים לעצמם. וכל זה כשהפקיד הקטן בבנק השוויצרי מרוויח פי ארבע או חמש ממקבילו בישראל.

אירועים קרובים