ילדים מופקרים ברשת

תוצאות המחקר של עמותת אשנ"ב, מחזקות שוב את הטענה, כי הסכנות האורבות לילדים ולקטינים בעידן הקיברנטי, חמורות לא פחות מסכנות האורבות להם בעולם הפיסי. עמותת אשנ"ב, שבמשך כל השנה פועלת כדי להגביר את המודעות בקרב ההורים והמבוגרים לחשיבות שבפיקוח על קטינים בעת גלישתם באינטרנט, חושפת במחקרה מציאות עגומה.

הנחת היסוד הסבירה של כל הורה, היא שכאשר ילדו הקט מתחבר לאינטרנט, וגולש באתרי ילדים, מפורסמים יותר או פחות היא שהגלישה שם בטוחה. כל אתר שכזה משווק עצמו תחת הכותרת של תכנים ראויים לילדים, סינון קפדני ושמירה מפני גורמים עוינים. במשפחות רבות אתרי הילדים הללו הם בבחינת השמרטף התורן בשבתות ובחופשות: שים לילד אתר ילדים פופולרי, רצוי שיהיה קשור או מזוהה לאחד מערוצי הילדים, והרי קנית לך כמה שעות שקט.

את המחקר ערכו עו"ד יהונתן קלינגר ושוקי פלג – שניהם "חיות רשת" ותיקות, והוא חושף מציאות עגומה ומדאיגה. מצד אחד, האתרים אכן שומרים על רמת תכנים גבוהה ואטרקטיבית; אלא שמצד שני, הם פועלים על קצה גבול החוקיות, שלא נדבר על כללי האתיקה. הדרך שבה הם עושים זאת, היא על ידי איסוף מידע מהילדים, המתבקשים למלא פרטים לכאורה "תמימים" על עצמם, משפחתם ועוד. המידע הזה נשמר בשרתים של אותם אתרים – חלקם מן הסתם ממנפים אותו למטרות שיווקיות. בהתחשב בעובדה שמדובר באתרים מסחריים לכל דבר, כל זה היה טוב ולגיטימי, אילו רק מנהלי אותם אתרים היו מייצרים מנגנונים שלא יאפשרו לקטינים למסור את כתובת מגוריהם, מספר הטלפון שלהם ועוד. כל מה שהיה צריך לעשות לשם כך, הוא ליצור דרך שבה רק ההורה יורשה למלא פרטים אלו.

לא מכבר הבאנו כאן במדור זה את תלונתו של איציק תבל, הורה לילד שנחשף לשאלוני פרטים אישיים ברשת. מזלו של תבל, איש מחשבים במקצועו, הוא שילדו רק החל ללמוד ולקרוא, ולכן לא הצליח למלא את הטופס באתר ערוץ הילדים לבדו. כשקרא לאביו לעזרה, גילה תבל לתדהמתו כי הערוץ, כמו ערוצים אחרים, מבקש פרטים מילדים, ללא כל מנגנון בקרה או פיקוח. תבל החל בשרשרת התכתבויות עניפה עם ערוץ הילדים, וקיבל תשובות מנומסות ומנומקות: שהם פועלים על פי החוק, ובוודאי טובת הילדים לנגד עיניהם. קשה מאוד לסתור תשובות כאלו.

כאשר עו"ד קלינגר ניגש לבצע את המחקר, יחד עם צוות מתנדבים שלו, הוא גילה להפתעתו שערוץ הילדים ממש לא לבד, וכי מרבית האתרים פועלים באותה שיטה. עו"ד קלינגר סבור, כי מציאות זו מחייבת את הרשויות המוסמכות בישראל להתערב ולהגן על הילדים. זאת, משתי סיבות עיקריות: הצורך בהגנה מפני שימוש במידע אודותיהם שינוצל על ידי גורמים מסחריים; הטעם הנוסף הוא החשש מפני ניצול המידע שילדים חושפים ברשת, לצורך התחקות, בילוש והטרדה, כולן עבירות על החוק. המטרה, הסביר היא למנוע מצב בו בסופו של דבר, הילדים הם המקור הזמין וגם המסוכן במסירת פרטים לגורמים לא רצויים.

הבעיה המרכזית היא הוואקום המשפטי הקיים בתחום הזה. עו"ד קלינגר כותב בהקדמה למחקר, שעיקרי ממצאיו ייחשפו בכנס החורף של עמותת אשנ"ב (ה-10 בינואר, בית יבמ, פתח תקווה), כי: "בראייה משפטית מסתבר שדיני הגנת הפרטיות העוסקים בשימוש במידע לצרכים שיווקיים, כלל לא דנים בסכנה של חשיפת מידע וולונטרי לזרים על ידי ילדים ברשת". הנחת היסוד היא שלילד אין עדיין את כושר השיפוט להחליט מתי למסור פרטים מסויימים לאתרים – ומתי לא. את העובדה הזו יודעים היטב כל מנהלי האתרים, אבל בהעדר חקיקה מתאימה הם מעדיפים להתעלם ממנה, תוך הבטחות שהם עושים הכל כדי לשמור על המידע. אלא ששמירה על מידע היא תורה בפני עצמה, המעוגנת בשורה ארוכה של תהליכים, שעליהם נדרש לפקח.

הדרך להתמודד עם מציאות עגומה זו, היא כפולה: הסדרה בחוק, לצד הסברה והגברת המודעות, כל השנה, בכל יום מימות השנה. שוב ושוב תופסת פה הקלישאה הישנה והטובה: כשם שלא יעלה על דעתכם לאפשר לילדכם לשוטט ברחובות חשוכים ובמקומות בלתי מוכרים, כך אין מצב שתאפשרו לילדים לשוטט ברשת ללא פיקוח, אף אם זה אתר המשווק עצמו כאתר שמיועד לילדים.