המהות והעיסוק העיקרי של חיינו
האדם הוא נזר הבריאה - כל העולם נברא עבורו ולכבודו, והגיע הזמן שנעריך ונוקיר עובדה זו ● כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לערוך רשימה של הדברים החשובים לנו ביותר בחיים, ואז לקדם אותם לחזית הגדרתנו העצמית ● חלק א'
יום א', שבוע חדש שהחל אחרי שבת נפלאה חווייתית ועשירה, ואני בדרך לירושלים לפגישה עסקית באחד ממשרדי הממשלה כאשר לצידי ידידי הטוב משה, איש אשכולות ויועץ פיננסי מדופלם. כל הדרך דיברנו על ההשלכות של תחום הדיגיטל על שוק ההיי-טק הישראלי ועל הכלכלה בכלל.
את השיחה המרתקת הוביל משה בצורה כמעט כפייתית, ובשלב מסוים הרגשתי צורך לשנות נושא. הזדמנות פז לעשות זאת נפלה בחיקי בכניסה לעיר עת נקלענו לפקק, ואני החלטתי לנתב את השיחה לנושא רוחני. הגיע הזמן שמשה ילמד להעריך יותר פנימיות על חשבון חיצוניות, חשבתי לעצמי. הבטתי לעברו ומצאתיו יושב שקט ורגוע, מסתכל קדימה מבעד לשמשה הקדמית. החלטתי לחמם את האוירה קמעא.
חצינו את מתחם גשר המיתרים שהתנוסס מולנו במלוא הדרו כאשר אורותיו הצבעוניים ריצדו מכל פינה והאירו את שמי הרקיע. מיד לאחר מכן ראינו את הרכבת הקלה והחלטתי שפה טמונה ההזדמנות שלי.
פניתי אל משה ישירות. "סיפרתי לך כבר שהציעו לבתי הבכורה לכהן כסמנכ"ל כספים בכלכלית ירושלים"?
משה נאלם דום, הזדקף במושב, חידד אוזניים ואמר, "לא. לא סיפרת לי – מתי הציעו? משרה זו היא חלום חיי, לא שאני מפקפק, אבל אתה בטוח שהכוונה היא אכן סמנכ"ל החברה הכלכלית, זה תפקיד בוננזה!"
כסף הוא מטרה ולא אמצעי
חייכתי בתוך תוכי, ידעתי שזה יתפוס אותו.
"אכן, תפקיד עצום", עניתי בהחלטיות והצבעתי קדימה לעבר הבנין המפואר שלפנינו. "הציעו לה להיות להיות אחראית בין היתר על פרויקטי שערי הבירה, גשר המיתרים, הרכבת הקלה ועוד ועוד, כולל הפיתוחים העתידיים".
עיניו של משה אורו והוא כמעט התחיל לרקוד ברכב. לא יאומן מה שהצלחתי לגרום לו במשפט בודד! בהינף של כמה מילים, הפכה בתי מעוד סתם מישהי, לתופעה מכובדת וראויה להערצה. ידעתי למי אני מספר את זה. משה חברי הטוב, הוא שרוט אמיתי, וורקוהוליק משחר נעוריו. משה הוא אדם שבשבילו כסף הוא מטרה ולא אמצעי.
"אתה עובד עלי, באמת הציעו לה?" הוא ניסה את מזלו לפני שקיטלג את בתי שמלאו לה זה עתה 30 אביבים ברמת VIP, כיקירת האומה ולתפארת המשפחה.
"כן. באמת הציעו! מישהו שמכיר אותה ואת היכולות שלה היטב הציע לה את התפקיד הרם", עניתי בביטחון. "העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לביתי לנהל את כל המערך הפיננסי העצום הזה".
"ומה היא אמרה?" אמר משה בקול נשנק.
"היא סירבה. היא לא לקחה את התפקיד. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר במשרתה הנוכחית שמאפשרת לה לגדל ולחנך את הילדים שלה בצורה טובה ולהקדיש להם את כל הזמן שהם זקוקים לו." המשכתי ואמרתי: "היא אשת חיל אמיתית, יודעת מה עיקר ומה טפל".
פניו הרצינו, אך האור שבעיניו לא דהה. שמעתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים בתאוצה מלאה. עסקים… כסף… ניהול… טיסות לחו"ל… קריירה… הצלחה… כוחניות… כבוד.
"באמת הציעו לה?" אמר שנית.
וורקוהוליק ללא תקנה
"כן. באמת הציעו לה", עניתי בפסקנות והנהנתי בראשי. "זאת אומרת… אני הצעתי לה".
משה סובב את מבטו אלי, ואני המשכתי: "בשבוע שעבר נסענו כל המשפחה להתפלל על הילדים והנכדים בכותל המערבי. כאשר יצאנו מהעיר וראינו את ירושלים בתפארתה, הצעתי לה את הסמנכ"לות המכובדת. בתי הצדיקה אמרה שטוב לה עם מה שהיא עושה והיא לא מעוניינת! לא שבאמת יש לי איזה מילה אצל האחראים לנושא, אבל בכל זאת אפשר לומר שהציעו לה".
משה התחיל לצחוק צחוק משחרר. נראה שהוקל לו.
"תגיד מה שתגיד, אבל אני לא שיקרתי לך, רק אמרתי שהציעו לה – מישהו שמכיר אותה היטב", צחקתי גם אני.
"אתה יודע למה אני צוחק?" הוא שאל. "אני צוחק בעיקר על עצמי. אתה לא מתאר לך איך פתאום הסתכלתי על בתך בצורה שונה לגמרי למשך כמה רגעים. היא פתאום הפכה עבורי לדמות אחרת, מוערכת, מוערצת, לסופר-וומן. התחלתי לרגע לבדוק את החיים שלי. הרגשתי קצת מבוזבז ו"לא-יוצלח" לעומתה".
"כבר אמרתי לך שאתה וורקוהוליק ללא תקנה?" שאלתי וחייכתי אליו.
"אמרת… אמרת…" הוא חייך והניף את ידו במחוות ביטול.
תגובות
(0)